מסע בוקר | נתן אלתרמן

מַסַּע בֹּקֶר
נתן אלתרמן

טוֹב לִצְחֹק.

טוֹב לִחְיוֹת מֵרֹאשׁ וְעַד קְצֵה בֹּהֶן.

טוֹב שֶׁיָּאִיר הָאָדָם אֶת מִצְחוֹ

בְּעֵינַיִם מֵאֵין כָּמוֹהֶן.

 
טוֹב לִנְסֹעַ בְּדֶרֶךְ גְּדוֹלָה,

לִפְגֹּש בַּת כְּפָר גְּבוֹהָה וּפֶרַח בְּשִׁנֶּיהָ,

לִרְאוֹת –

הַתֵּבֵל אֵינֶנָּה יְכוֹלָה

לִהְיוֹת יָפָה יוֹתֵר מִשֶּׁהִנֶּהָ!

 
הַקְשֵׁב –

הוֹמִים, הוֹמִים כָּל שְׂדוֹת הָאֲדָמָה.

גַּם הַסּוּסָה שֶׁלְּךָ אֲוִיר כָּחֹל נוֹשֶׁמֶת.

שָׁמַיִם – חֲתוּלָה שְׁמֵנָה-אֲדַמְדַּמָּה

נוֹשֵׂאת מִן הַמִּזְרָח אֶת חֲתַלְתּוּל הַשֶּׁמֶשׁ.

 
אַתָּה מַעֲיָנוֹת רַבִּים עוֹד לֹא שָׁתִיתָ,
אַתָּה – סַע הָלְאָה, דְּהַר! עוֹד לֶכֶת לֹא הִרְחַקְתָּ...
אֲחֵרִים יִבְכּוּ אֶת מַה שֶּׁכְּבָר בָּכִיתָ,
צְחַק אַתָּה אֶת מַה שֶּׁלֹּא צָחַקְתָּ!

א' בתמוז תרצ"ה

2.7.1935

מותר לומר

הַיּוֹם דּוֹעֵךְ.
שְׁקִיעָה נִדְלֶקֶת.
אֲנִי הוֹלֵךְ
מְאֹד בְּשֶׁקֶט.

הַחוֹל אָדֹם.
הָרוּחַ – תְּכֵלֶת.
מֵחֵיק הַיּוֹם
שִׁמְשׁוֹ נוֹפֶלֶת.

הַיָּם לִשְׂמֹאל.
הָעִיר מִנֶּגֶד.
אֲוִיר כָּחֹל
אוֹרֵג לִי בֶּגֶד.

מַה יֵּשׁ לִי עוֹד?
מָה עוֹד הָיָה לִי?
מֻתָּר לִהְיוֹת
סֶנְטִימֶנְטָאלִי.

מֻתָּר לוֹמַר
לַמֹּחַ – הֶרֶף!
גַּם הַמָּחָר
יָמוּת בָּעֶרֶב.

גַּם הַמָּחָר
יִשְׁכַּב לָנוּחַ
מִבְּלִי שָׂכָר
כְּגֵר שָׁכוּחַ.

וּמַה שֶּׁכָּאן
רָתַח בְּקֶצֶף
יִהְיֶה קָטָן
עַל סַף הָעֶצֶב.

וְיוֹם יִדְעַךְ
וְעִיר מִנֶּגֶד –
וְאִישׁ נִדָּח
יֵלֵךְ בְּשֶׁקֶט.

מתוך רגעים - כרך א

* לעוזי שביט,
עם זכייתו בפרס רמת גן לספרות
בקטגוריית מפעל חיים