אין עדות
סיגל בן יאיר
הד
לִמַּדְתְּ אוֹתִי לֹא לִבְכּוֹת בְּצַעֲרִי,
לַחְשֹׁק שִׁנַּיִם וְלַעֲצֹר לִפְנֵי
שֶׁהָאָבָק יִבְעַר תַּחַת רַגְלַי. חִבַּקְתְּ
אוֹתִי מְעַט כְּדֵי שֶׁאֶתְגַּעֲגֵעַ
לְכָל מַגַּע יָד, אַטֶּה רֹאשׁ לְכָל
לִטּוּף. לֵב רְפָאִים יֵשׁ לָךְ. וּכְשֶׁאֲנִי
מַקְשִׁיבָה לְקוֹלִי שֶׁהָפַךְ לְקוֹלֵךְ
אֲנִי שׁוֹמַעַת הֵד. אֵינִי מַבִּיטָה עוֹד
לְאָחוֹר. רְאִי אוֹתִי עַכְשָׁו, אֲנִי סַךְ כָּל
עֲבָרַי.
פיקציה דיקטטורה
א.
כִּתּוֹת הַיְסוֹד
לִכְבוֹד
הוֹרֵי הַתַּלְמִיד/ה חֲמוּטַל
שָׁלוֹם רַב,
הַנִּדּוֹן: הִתְנַהֲגוּתוֹ/תָהּ שֶׁל חֲמוּטַל.
אֶתְמוֹל, יוֹם שֵׁנִי, ט"ז בְּסִיוָן תשע"א
לֹא הִגִּיעָ/ה חֲמוּטַל
בְּתִלְבֹּשֶת אֲחִידָה לְבֵית הַסֵּפֶר.
הֶעָרָה תֵּרָשֵׁם בַּתִּיק הָאִישִׁי.
לִידִיעַתְכֶם.
אָנוּ מִתְיַחֲסִים
בְּחֻמְרָה רַבָּה לְהִתְנַהֲגוּת כָּזוֹ.
נָא לְהַחְזִיר מִכְתָּב זֶה חָתוּם.
ב.
הָהּ, בִּתִּי בִּתִּי, אֵינִי יְכוֹלָה לָשֵׂאת
אֶת מוֹנוֹטוֹנִיּוּת הַקּוֹל הַמּוֹנֶה
שְׁגִיאוֹת, טָעֻיּוֹת, הַכְּתִיב הַמָּלֵא הֶחָסֵר
פִּרְפּוּרֵי יַלְדוּת אַחֲרוֹנִים קְלִפּוֹת תַּפּוּזִים
שַׂקִּיּוֹת אֹכֶל לַחוֹת, הָהּ, בִּתִּי
בִּתִּי שֶׁנּוֹלַדְתְּ שֵׁנִית, מִכֶּרֶס הַבַּיִת הַחַם
הָאוֹהֵב, אֶל מוֹרָא הַמְנַהֲלִים, סְגָנֵי הַמְנַהֲלִים
חֶבֶר נֶאֱמָנִים, אֲגֻדַּת הַיְדִידִים, יוֹעֲצוֹת
וּמְרַכְּזוֹת, סַיָּעוֹת מְתַקְּנוֹ-ת
הָהּ, בִּתִּי, תָּמוּת נַפְשִׁי
תָּמוּת נַפְשִׁי
הֶעָרָה תֵּרָשֵׁם בַּתִּיק הָאִישִׁי.
עכשיו כשאני
עַכְשָׁו כְּשֶׁאֲנִי זֶבְּרָה
שֶׁל שֶׁמֶשׁ מִבַּעַד לַחֲרַכֵּי הַתְּרִיסִים,
כְּשֶׁכָּל גּוּפִי מוּפָז אוֹר וְזִמְזוּם
חֲרָקִים עֲצֵלִים מִתְעַלְּפִים, מֵתִים
מֵרֹב אַהֲבָה, אוּכַל לְהִזָּכֵר בַּחֲנִית
מַבָּטְךָ הַבּוֹהֶקֶת, מְפַלַּחַת אֶת יְרֵכַי