דבר אופטימי, עשיית שירים
מאיר ויזלטיר
תשליך
*
הוֹ רְדוּ רְדוּ רְדוּ
רְדוּ יְהוּדִים אֶל שְׂפַת הַיָּם
אֶל שְׂפַת הַיָּם הַיְרַקְרַק
הַחֲמַצְמַץ, הַמְתַקְתַּק
הַמְמַלֵּא אֶת הַמַּחֲבַת
אֲשֶׁר הִלְחִים אֱלֹהֵיכֶם
לְהָכִין בָּהּ חֲבִיתָה,
וְעַל הַחוֹל הַמְצֻנָּן
הַמְשֻׁעֲמָם, הָרַעֲנָן
עַל עֲרוּגַת פִּרְחֵי הַזֶּפֶת
הַקְּטַנִּים
דִּרְכוּ בְּנַעֲלֵי הַזַּמְשׁ,
יְרֻשַּׁתְכֶם מֵאֲבוֹתֵיכֶם,
שֶׁהִתְקַשּׁוּ בָּאֲרוֹנוֹת הָאֲפֵלִים
(כִּי נַעֲלַיִם מִתְקַשּׁוֹת כֶּאֱגוֹזִים)
כֶּאֱגוֹזִים, כְּגֻלְגָּלוֹת מְצֻמָּקוֹת
כְּמוֹ מֹחוֹת מְלֻמְּדֵי הַמְּצוּקוֹת,
וּדְלוּ מִתּוֹךְ כָּל הַכִּיסִים
שֶׁל פְּרִיטֵי מַלְבּוּשֵׁיכֶם
הָעֶלְיוֹנִים הַתַּחְתּוֹנִים הַגְּלוּיִים וְהַסְּמוּיִים
אֶת פֵּרוּרֵי הַהֲוָיָה הַחַטָּאָה וְהַדְּבִיקָה
שֶׁנֶּאֶפְתָה כָּל הַשָּׁנָה בְּחֹם הַגּוּף,
שֶׁמֵּעַצְמָהּ לְבֶטַח לֹא תָּסוּף,
אֲשֶׁר כְּנָפַיִם לָהּ וְלֹא תָּעוּף
וּזְרוּ אוֹתָם עַל-פְּנֵי הַגַּל הַצְּהַבְהַב
הַמְלַחֵךְ אֶת הַחוֹלוֹת בְּאֵינְאוֹנִים,
הַמְלַטֵּף אֶת לַהֲטָם בְּצוֹנְנִים
וּזְרוּ אוֹתָם עַד הַפֵּרוּר הָאַחֲרוֹן.
***
כָּל אָדָם עוֹבֵר מִתַּחַת לַיָּרֵחַ,
כָּל אָדָם טוֹבֵל בְּכִבְרַת מַיִם,
כָּל אָדָם בִּתְנוּעָה מְלֻוֶּה
בְּעֵין אָדָם, אִם שֶׁלּוֹ אִם לֹא
שֶׁלּוֹ )אֲפִלּוּ הַמִּתְגַּנֵּב
מִתְגַּנֵּב לְזִירָה מוּאֶרֶת.
וַאֲשֶׁר לַעֲצִימַת עֵינַיִם, אוֹתָהּ מִגְנָנָה מְסַמֵּאת -
אֲשֶׁר לָהּ, סוֹפָהּ שֶׁהִיא כְּמוֹט
נוֹגֵף אֶת הָרַגְלַיִם:
כָּל אָדָם עוֹבֵר מִתַּחַת לַיָּרֵחַ,
כָּל אָדָם טוֹבֵל בְּכִבְרַת מַיִם,
כָּל אָדָם מְעוֹרֵר
אַדְוַת תְּנוּעָה בִּתְנוּעָה.
**
וְלָמָּה הִיא נוֹשֶׁכֶת אֶת שְׂפָתֶיהָ
וְלָמָּה הִיא לוֹטֶשֶׁת אֶת עֵינָהּ
בִּזְמַן שֶׁהִיא הוֹלֶכֶת מְחֻבֶּקֶת
עִם הַבָּחוּר שֶׁמְּחַבֵּק אוֹתָהּ
וְלָמָּה הִיא שׁוֹלַחַת אֶת יָדֶיהָ
כְּאִלּוּ מְמַשְׁמֶשֶׁת באויר
כְּאִלּוּ יֵשׁ כַּפְתּוֹר שֶׁאִם תִּלְחַץ בּוֹ
יִפָּתַח הַשַּׁעַר אֶל הָעִיר
כְּאִלּוּ שֶׁהָעִיר בֶּאֱמֶת צוֹפֶנֶת
סוֹדוֹת וּמַמְתַּקִּים נַעֲלָמִים
כְּאִלּוּ שֶׁיֵּשׁ בַּחוּרִים כָּאֵלֶּה
אַךְ יֵשׁ גַּם סוּג אַחֵר יֵשׁ עֲלָמִים
וְלָמָּה הִיא נוֹשֶׁמֶת אֶת שָׁדֶיהָ
וְלָמָּה הִיא בּוֹלַעַת אֶת רֻקָּהּ
כְּאִלּוּ הִיא חוֹשֶׁבֶת שֶׁהִפְסִידָה
אֶת הַמָּנָה הָאַחֲרוֹנָה הַמְּתוּקָה
וְלָמָּה הִיא הוֹלֶכֶת מְחֻבֶּקֶת
עִם הַבָּחוּר שֶׁמְּחַבֵּק אוֹתָהּ
בִּזְמַן שֶׁהִיא נוֹשֶׁכֶת אֶת שְׂפָתֶיהָ
בִּזְמַן שֶׁהִיא לוֹטֶשֶׁת אֶת עֵינָהּ
***
מתוך דבר אופטימי, עשיית שירים > מכלול שירים כרך ב מאת מאיר ויזלטיר
© כל זכויות ההצגה, ההקלטה, השידור, המקרא בפומבי והשעתוק האלקטרוני והדיגיטלי שמורות למאיר ויוזלטיר
כל הזכויות שמורות למחבר ולהוצאת הקיבוץ המאוחד