הצילום מתוך עטיפת הספר - שירת אורי ברנשטיין | צבי לוז (צילום: גוני ריסקין)
ב- 28 בינואר 2017 הלך לעולמו המשורר אוֹרי ברנשטיין. אנו נפרדים ממנו עם מבחר משיריו
מתוך שירים 2002-1962
שיר של ים
שִׁיר יָם שֶׁל אָדָם הַסָּפוּן בְּבֵיתוֹ,
אוֹהֵב נָשִׁים רַבּוֹת מִבַּעַד גּוּף אִשְׁתּוֹ,
וּמִמִּרְפַּסְתּוֹ, בַּסּוּפָה, בְּאִישׁוֹנִים דַּקִּים
מִתְבּוֹנֵן בַּהִתְפַּתְּחוּת הַחוֹלָנִית שֶׁל הַבְּרָקִים.
שִׁיר הָעוֹנֵב עֲנִיבוֹת בִּצְבָעִים עַזִּים
וְחוֹלֵם עַל מִכְרוֹת־בְּדִיל, עַל אֲרָזִים
הַמַּשְׁחִימִים כְּגוּפוֹת, עַל מַלָּחִים עֲצֵבִים
בְּהִנָּתֵק סְפִינָתָם מִנְּמֵלִים רְקֵבִים.
שִׁיר דַּיַּר הַמִּשְׁנֶה בָּאֲרָצוֹת הַנִּדָּחוֹת
וּבַמַּסָּעוֹת אַחַר הַזָּהָב וְהַשְּׁפָחוֹת.
שִׁיר מִי שֶׁנּוֹתַר לוֹ יָם מְאֻלָּף.
שִׁיר אָדָם הַמְאַבֵּד קְלָף אַחַר קְלָף
בְּכָל שָׁעָה, כְּשֶׁהָרוּחַ חֲרִישִׁית בָּאַנְטֶנוֹת,
וְגוּפוֹ אֵינוֹ נוֹתֵן עוֹד
אֶת הָאוֹתוֹת הַמֻּסְכָּמִים בְּעֵת הַקִּימָה.
שִׁיר שֶׁל אָדָם שֶׁתָּמִיד דִּמָּה
בָּאוֹטוֹבּוּסִים בַּחֲצוֹת לְגַלּוֹת פָּנִים
שֶׁל רֵעִים שֶׁהִכִּיר בִּקְרָבוֹת נוֹשָׁנִים.
שִׁיר יָם שֶׁל אָדָם הַמַּפְלִיג בְּבֵיתוֹ,
וּבָעֲרָבִים בָּאוֹת עָלָיו הָעֲוִיתוֹת,
מֵעַל לְעִירוֹ הַכְּבוּלָה לְתַמְרוּרֶיהָ.
כשַנוֹת המים
מָה אֲנִי זוֹכֵר עַל אוֹדוֹתֶיהָ?
אוּלַי רַק אֶת עַצְמוֹת יָדֶיהָ
שֶׁהָעוֹר נָח עֲלֵיהֶן, בְּנוּעָן,
כְּסָדִין עַל פְּנֵי נֶאֱהָבִים.
בֵּינִי לְבֵינָהּ נוֹתַר רַק קֶשֶׁר
כְּחוּט טֶלֶגְרַף, בֵּין עַמּוּדָיו,
הַמַּעֲבִיר מִלִּים בְּתוֹךְ הַגֶּשֶׁם.
פָּנִים קָשֶׁה לִזְכֹּר. הֵם מִשְׁתַּנִּים
כְּעֵץ בְּשַׁלַּכְתּוֹ, כַּעֲנָנִים,
שְׁטוּפִים הֵם בְּמָטָר שֶׁלֹּא נִרְאֶה.
עִתִּים אֲנִי יָרֵא
שֶׁהַזְּמַן הוֹפֵךְ לְעַצְבוּת אֶת אַהֲבָתִי
בְּשַׁנּוֹתוֹ אוֹתָהּ אוֹ אוֹתִי
כְּשַׁנּוֹת הַמַּיִם אֶת מְקוֹמָם.
אהבה קצרה
אָדָם נֶאֱסָף מִכָּל קְצוֹתָיו
לִהְיוֹת עִמָּהּ אֶחָד.
וְיֵשׁ לוֹ עִמָּדָהּ רַק סְתָו
שָׁקוּף כְּעֵץ נִרְעָד.
וּבְלֶכְתָּהּ תָּמִיד הִיא מוֹתִירָה
אֶת זֵכֶר פְּרִיחָתוֹ שֶׁהִתְקַיְּמָה.
וְאִם זָכָה הִיא מְדַבְּרָה
בַּחֲלוֹמוֹ. וְהוּא מְנַחֲמָהּ.
אבהות
וְאֵלֶּה מַעֲשִׂים שֶׁאֵין בְּצִדָּם תְּמוּרָה:
כְּשֶׁהַבָּתִּים הַגְּבוֹהִים בְּחַלְחָלַת הַבֹּקֶר
זֶה הַזְּמַן הַמַּתְאִים לְהַנְחִיל לְבִנְךָ
אֶת הַסְּגֻלּוֹת הַמְּקִלּוֹת עַל הַפַּחַד.
בְּעוֹדוֹ סָבוּר שֶׁאַתָּה מְסֻגָּל לַעֲמֹד
בַּפְּעִירָה הַנִּרְחֶבֶת שֶׁל הַחַלּוֹנוֹת,
בָּא הַזְּמַן לְהוֹרוֹת לוֹ, בְּסַבְלָנוּת,
שֶׁהַיָּד הָרוֹעֶדֶת מְסֻגֶּלֶת לְהַלְבִּישׁוֹ,
שֶׁהַכֹּחַ הָאֲבָהִי מִתְמוֹדֵד בְּגָלוּי
וּמְנַסֶּה לֹא לְהַנִּיחַ לַמִּיתָה
לְשַׁבֵּשׁ אֶת הַמַּעֲרָךְ הַפּוֹתֶה שֶׁל הַדְּבָרִים,
אֵלָיו אַתָּה מְנַסֶּה לְהַרְגִּילוֹ וְלַשָּׁוְא,
שֶׁכֵּן גַּם עָלָיו יָבוֹאוּ בְּתוֹרוֹ הַבְּקָרִים,
אוֹתָם בְּקָרִים עַצְמָם הַבְּהִירִים וְהָרָעִים,
בָּם יָקוּם גַּם הוּא אֶל הַפְּעֻלּוֹת הַמְאֻלָּפוֹת
הַדּוֹרְשׁוֹת גְּבוּרָה שֶׁאֵינָהּ חַד פַּעֲמִית.
טיול
וְאַתְּ בְּתוֹךְ זִכְרוֹנִי: בַּשֶּׁמֶשׁ לְצֹרֶךְ נִסְתָּר.
גּוּפֵךְ צֵל עוֹבֵר בַּבְּגָדִים, חָשׁוּק מִבַּעַד לַכֻּתְנָה.
אֵיךְ נַחֲזִיק אַהֲבָה וְאִישׁ וְאִשָּׁה הֵם רַק הֵם.
עַד כְּוִיָּה אָחַזְתִּי אוֹתָךְ, שֶׁאֵין לְהַחֲזִיק אֲרֻכּוֹת.
בָּעֶרֶב שׁוֹהֶה עוֹד הַיָּם בְּאוֹרוֹ וְעוֹלוֹת
מִן הַמַּיִם בְּרִיּוֹת עֲטוּפוֹת נְהָרָה וְחֻלִּין.
אַל תִּהְיִי לִי לְבַיִת. הֲיִי כְּעוֹפוֹת לֵילִיִּים.
בְּמוֹרַד הַדֶּרֶךְ חַכִּי, וְדַבְּרִי מִתּוֹךְ הָאָבָק.
צער גידול
בִּתִּי תְּקוּפַת בַּלָּהוֹת בְּלִי סִבָּה.
בְּנִי חוֹלֵם בְּהָקִיץ וְלוֹמֵד לָבוּז.
וַאֲנִי, שֶׁסָּכַכְתִּי עֲלֵיהֶם בְּכַפּוֹתַי,
רוֹאֶה שֶׁהֵן רוֹעֲדוֹת כְּשֶׁעוֹלֶה אוֹר בַּבֹּקֶר.
וּכְמִי שֶׁכֵּלָיו נִשְׁבְּרוּ וְעִתּוֹתָיו לֹא בְּיָדוֹ,
בִּשְׁאֵרִית כֹּחִי אֲנִי מַשִּׂיג לָהֶם זְמַן, שֶׁיּוּכְלוּ
לְהִתְפַּשֵּׁט אֶת הַצְּלָלִים כְּיוֹרְדִים לִרְחֹץ,
לִהְיוֹת אֲדוֹנֵי הָאָרֶץ, לִהְיוֹת בְּלִי נֵטֶל,
לָשֵׂאת עַצְמָם הַרְחֵק, כְּסוּס אֶת רוֹכְבוֹ.
*
כְּשֶׁאֵרֵד תְּהוֹמָה אֶקַּח אֶת פָּנַיִךְ
אִתִּי, כְּמִי שֶׁלּוֹקֵחַ צֵידָה לַדֶּרֶךְ.
וְתָזִינִי אוֹתִי בַּמַּסָּע אֶל
הַחֹשֶךְ הַמַּצִּיג דְּרִישׁוֹת.
שֶׁהֲרֵי הָיִינוּ שַׁלִּיטִים בְּמַה
שֶּׁעָלוּל הָיָה לְהִתְרַחֵשׁ, שֶׁהָיִינוּ
יַחְדָּו רֶקַע מֻגָּהּ וּמִקְרִי,
אֶקְרָן גְּדוֹל מְמַדִּים
לִרְאוֹת עָלָיו מַעֲשֵׂי
אֲנָשִׁים לֹא מְקֻבָּלִים.
*
הָעֵינַיִם עוֹדָן רוֹאוֹת וְהָאָזְנַיִם שׁוֹמְעוֹת,
וְהַיָּם הַמְרֻחָק נוֹתֵן אוֹת,
וְיֵשׁ טִפּוּס שֶׁל פְּרָחִים וְרֻדִּים,
חֲדָשִׁים, עַל עַמּוּדִים, וְהִלּוּכִים
רוֹעֲדִים שֶׁל חֲתוּלִים, וְשִׁלּוּחִים
שֶׁל רוּחַ בְּעֵץ מִתְהוֹלֵל.
וּכְבָר הִגַּעְתִּי לַזְּמַן
בּוֹ מוּחָשׁ הָרֶוַח שֶׁנִּגְלָה
בֵּין הַגּוּף לְבֵין מַה שֶּׁנִּקְרָא
נְשָׁמָה. יָמִים רַבִּים נֶעֶדְרָה.
פִּתְאֹם הִיא תּוֹבַעַת אֶת שֶׁלָּהּ
וּמַסְבִּירָה שֶׁנָּכוֹנוּ לָהּ עוֹד עִדָּנִים
וְרַק הַגּוּף מַפְרִיעָהּ בְּאֵיבָרָיו הַמִּתְיַשְּׁנִים,
רַק הַגּוּף מַזְקִין בְּעוֹד הִיא בְּעֵינָהּ.
וְנִשְׁאָר לְלֹא הַכְרָעָה בֵּינִי לְבֵינָהּ.
אַךְ בְּסִין חָבֵר לְשָׁעָה נִזְכַּר
שֶׁהֶחְלַפְתֶּם מִלִּים, וּבַמִּפְגָּשׁ
הוּא נָשַׁק אוֹתְךָ עַל הַלֶּחִי,
שָׁמֵן וְנָכְרִי וְנִרְגָּשׁ.
וְנִגֵּב בְּמַפִּית אֶת הַטַּעַם הַזָּר.
*
לִפְעָמִים הוּא שָׁר שִׁירִים מִן הַשִּׁכְחָה,
כְּעָלִים שֶׁטּוֹרֶפֶת רוּחַ עַצְמָאִית
וְהֵם מְרַשְׁרְשִׁים פִּתְאוֹמִית:
אִישׁ בְּחַדְרוֹ, אִישׁ בִּמְדוֹרוֹ,
אִישׁ תָּחוּם וּמֻגְבָּל בְּתוֹךְ שִׁעוּרוֹ,
אִישׁ שֶׁאֵינוֹ מֵבִין לָמָּה זֶה יוֹסִיף יָמִים,
וְרוֹאֶה אֶת עַצְמוֹ רַק כְּמִי שֶׁמַּתְאִים
לְתַצְלוּמֵי הָרֶנְטְגֶן שֶׁאוֹתוֹ מְשַׁקְּפִים,
תַּצְלוּמִים יָפִים.
שֶׁשָּׁמַע קוֹלוֹת פְּסַנְתֵּר בַּבַּיִת הַהוּא, בַּמַּרְתֵּף,
לִפְנֵי עֶשְׂרִים שָׁנָה וּמַעְלָה,
וְהֵם אוֹתָם קוֹלוֹת שֶׁבַּחֶדֶר כָּאן לְמַעְלָה,
וְגַם הוּא אוֹתוֹ הַמַּאֲזִין, רַק הִסְתָּאֵב.
וְהַנְּגִינָה לֹא הִשְׁתַּנְּתָה,
וְהִיא מְזֻמָּנָה לוֹ, הִיא תָּמִיד עַתָּה.
וּבְעֹמֶק הַגְּלוֹסְקָמָאוֹת
אוֹתוֹ גּוּף שׁוֹכֵב, נָאוֹת
לִשְׁכַּב שָׁם עַד שֶׁהַנֶּצַח יִתְבָּרֵר,
עִם הַפָּנִים הָהֵם הַמִּתְדַּמִּים
לִפְנֵי אִישׁ. וְאֵיךְ בֶּאֱמֶת יַרְגִּישׁ
חָנוּט אֶת הַיָּמִים?
*
אֲנִי רוֹצֶה לְהוֹצִיא אֶת עַצְמִי מִן הַכְּלָל,
לִפְרֹש לִי לְמַה שֶּׁאֵינֶנּוּ כְּלָל,
וְאִם לְשֵׁם כָּךְ עָלַי לְהִתְדַּמּוֹת
לְרוּחַ שֶׁעוֹבֶרֶת, לְאוֹר חָטוּף,
לְרֹאשׁ שֶׁל אֵלַת פִּרְיוֹן קַדְמוֹנִית
וּנְקוּבַת עֵינַיִם, לְאַבֵּד אֶת הַגּוּף
שֶׁהֻרְגַּלְתִּי בּוֹ, אֶטֹּל עָלַי
אֶת מַשָּׂא הַתְּמוּרָה, שֶׁרַע
לִי בַּדַּלּוּת הַזּוֹ שֶׁל הַחֹמֶר.
כִּי לְפָנַי עוֹד הַמְּלָאכָה הָאַלְכִּימָאִית,
לְפָנַי הֻנְּחָה אֶרֶץ קַמָּאִית,
וְעָלַי הֻטַּל, יָחִיד, לְמַלְּאָהּ בְּכַמּוּת
שֶׁל חַי שֶׁלֹּא יָמוּת.
וְעָלַי לְמַהֵר, שֶׁעוֹד מְעַט
יָשׁוּב הַמַּבָּט לִרְאוֹת כְּמוֹ שֶׁרָאָה
אֶת הַנּוֹכְחוּת הָרָעָה
שֶׁלִּי וְשֶׁל אֲחֵרִים, וְאֶת בָּתֵּי הַמְּלָאכָה
וְהַחֲנֻיּוֹת וְהַמִּגְרָשִׁים וְהָרְחוֹבוֹת,
הַמְחַכִּים לִפְרֹץ שׁוּב וּלְהִתְהַוּוֹת,
הֶעָטִים עַל חֶלְקַת הַהֶעְדֵּר הַקְּטַנָּה
וְהַזְּמַנִּית, כְּדֵי לִזְרֹעַ בַּמַּעֲנִית
אֶת שִׁנֵּי הַדְּרָקוֹן, כְּדֵי לְהַנְבִּיט
שׁוּב אֶת כָּל שֶׁהָיָה, שֶׁכֵּן הַמְקֻבָּל
זוֹמֵם תָּמִיד לְהִתְקַבֵּל שֵׁנִית.
*
אַתְּ כְּבָר נָעָה, רְחוֹקָה מֵהַשָּׂגָה,
בֵּין עַרְפִלִּיּוֹת, שְׁוַת נֶפֶשׁ,
מִתְבּוֹנֶנֶת עַל חַיֵּינוּ
מִמֶּרְחָק שֶׁל שִׁכְחוֹת.
בּוֹאִי שׁוּבִי לִהְיוֹת אִשָּׁה,
שׁוּבִי לְמַגְּעֵי עוֹר בְּעוֹר,
שׁוּבִי אֶל הַמְעַט שֶׁנִּצְבַּר
וְשֶׁאִתּוֹ הוֹלַכְנוּ שׁוֹלָל
אֶת הַחַיִּים.
*
סְבִיב גּוּפֵךְ עַתָּה
נֶחְשֶׂפֶת כְּפִילָה שֶׁלָּךְ,
הַמַּזְרִיחָה אֶת קְצוֹתַיִךְ,
מִתְגַּלָּה זוֹ שֶׁהָיִית פַּעַם:
נִשֵּׂאת בְּבִגְדֵי לָבָן,
חוֹשֶׁבֶת עַל לֹא כָּאן,
כָּל מַה שֶּׁיִּשָּׁאֵר אִתִּי
עַד קְצֵה חַיַּי.
*
אֵיךְ הָיְתָה הָאַהֲבָה כְּשֶׁהָיְתָה?
אֵין לָדַעַת, שֶׁאֵין לְהַגְדִּיר מַיִם.
וְנִשְׁאֲרוּ רַק מַרְאוֹת לְוַאי:
זֵכֶר קִנְאָה כְּשֶׁצָּעַקְתִּי
נוֹאָשׁוֹת בְּתוֹךְ חֶדֶר רֵיק.
זֵכֶר תְּשׁוּקָה כְּשֶׁהַגּוּף
חָרַג מִגִּדְרוֹ וְהֶעְפִּיל
לִגְבָהִים שֶׁל חֶנֶק.
זֵכֶר שֶׁל יְדִידוּת כְּשֶׁהִנַּחְנוּ
אִישׁ יָד עַל כֶּתֶף רְעוּתוֹ,
הוֹלְכִים, בִּמְשֻׁתָּף, לִקְרַאת מִקְרֶה.
אוּלָם אֵיךְ הָיְתָה הָאַהֲבָה שֶׁהָיְתָה?
אֵין לָדַעַת, שֶׁאֵין לְהַגְדִּיר מַיִם.
*
בּוֹאִי אֵלַי פַּעַם, בְּהַפְתָּעָה,
כְּנַעֲרַת מַחְמָד, קְשׁוּטָה
וּמְצֻבַּעַת, וְעוֹרֵךְ חָלָק
כְּקוֹל הַזַּמָּרִים הַגְּדוֹלִים,
בּוֹאִי לְפִתּוּי וּלְעֶרְוָה, בּוֹאִי
לַחֵשֶׁק וְלַעֲצִירַת הַמָּוֶת.
בּוֹאִי וּנְשַׂחֵק כִּבְתֵיאַטְרוֹן הַצְּלָלִים
שֶׁרָאִינוּ פַּעַם בְּבָּאלִי:
מִתְקוֹטְטִים וְצוֹהֲלִים וַחֲשׁוּכִים
כָּל הַזְּמַן עַל הַמָּסָךְ הַמּוּאָר
שֶׁל הַיָּמִים.
*
דִּמְעוֹת גְּבָרִים הֵן כְּמוֹ חִלּוּל הַקֹּדֶשׁ,
דִּמְעוֹת גְּבָרִים הֵן כְּמֵי תְּהוֹם
עוֹלִים בְּצִנּוֹרוֹת הַלֵּב בְּאִטִּיּוּת,
עַד תְּטַפְטֵפְנָה כְּטִפּוֹת שֶׁל דָּם,
רַק בַּקָּצֶה, רַק בְּדֹחַק.
וְזֶה קוֹרֶה עִתִּים בְּלִי קוֹל,
כְּדֵי שֶׁלֹּא תֵּדְעִי כִּי כֶּתֶם זָעִיר
הִתְפַּשֵּׁט מִן הַיָּמִים הָהֵם,
וְהוּא שָׁב וּמוֹפִיעַ
בְּשׁוּלֵי כָּל מַעֲשֵׂינוּ, כִּשְׁגִיאָה
שֶׁל סוֹפֵר סְתָ"ם
הַפּוֹסֶלֶת אֶת כָּל הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ.