שלושה שירי זכרון מתוך
פְּחִיתָה
מאת אלישע פורת
שִׁיבה
וְהֵם חִכּוּ לוֹ שֶׁיָּשׁוּב:
הַדֶּשֶׁא הַקָּצוּר, גֻּמַּת הָעֵץ,
כִּסְאוֹת הַפְּלַסְטִיק שֶׁדָּהוּ,
פִּשְׁפָּשׁ חָלוּד, צִירָיו שֶׁיִּבְּבוּ.
הָאֵם, הָאָח, הָאָב וְהָאָחוֹת,
קְפוּאִים בְּתוֹךְ הַזְּמַן: קְמוּלִים
שְׁקוּפִים, שָׁחִים מֵרֹב יָמִים.
וְאָז, כְּשֶׁיִּכָּנֵס לְפֶתַע, הַכֹּל
יָחֵל לָנוּעַ: הַדֶּשֶׁא שֶׁיִּצְמַח,
הָעֵץ יִשָּׂא פִּרְיוֹ, כִּסְאוֹת
הַפְּלַסְטִיק יִתְמָרְקוּ וְהַפִּשְׁפָּשׁ יִסֹּב,
יַחְרֹק, וְלֹא יַפְסִיק לָנוּעַ.
רַק שֶׁיָּשׁוּב וְיִכָּנֵס: בּוּעַת
הַזְּמַן תִּפְקַע, לִבָּם הַמְצֻלָּק
יַחְזֹר לִפְעֹם. עַל בִּרְכֵּיהֶם
יֵרְדוּ לְאַט, אֵלָיו יִשְּׂאוּ
עֵינַיִם: בִּבְכִי, בְּהוֹדָיָה.
הבן האובד
למאיר איילי
וְהוּא חָזַר, חָזַר כְּמוֹ זָר.
וּכְשֶׁחָזַר, הִבִּיט סְבִיבוֹ וְלֹא
זָכַר. כִּי בִּשְׁבִילוֹ הַכֹּל הוּזַר:
הַבַּיִת, הֶחָצֵר, הַשְּׁבִיל הַצַּר.
וְזִכְרוֹנָם חָתַךְ בְּתוֹךְ לִבּוֹ,
גָּזַר, וְהוּא שֶׁשָּׂרַד, וְהוּחַן,
חָזַר; וְהוּא שֶׁנִּשְׁבַּע עוֹד שָׁם
שֶׁלֹּא יִשְׁכַּח דָּבָר, אֲפִלּוּ שֶׁיּוּזַר:
מִשְׁעוֹל עָפָר, וּשְׂדֵה הַבָּר וּתְעָלַת
הַגְּבוּל, וְעֵץ לִימוֹן, פִּרְיוֹ הַמַּר.
הוּא חָשׁ שֶׁהֵעָדְרוֹ כְּמוֹ נִגְזַר:
לַחְזֹר לִבְסוֹף, לַחְזֹר כְּמוֹ זָר,
עִם זִכָּרוֹן אָפֵל שֶׁלֹּא נִזַּר,
וְחוּט נִפְרָם שֶׁל גַּעֲגוּעַ חַם
שֶׁלְּעוֹלָם כְּבָר לֹא יֻשְׁזַר.
געגוע
בְּיוֹם הַזִּכָּרוֹן אֲנִי נִכְנָע
לַגַּעֲגוּעַ אֶל מֵתַי.
צְפִירַת הַיְבָבָה שֶׁשּׁוֹרֶקֶת
מֵעַל צַמְּרוֹת הָאֶקָלִיפְּטוּסִים
נִשְׁמַעַת מֵרָחוֹק כְּאִלּוּ הִיא
שְׁרִיקַת צֹפֶן פְּרָטִית
בֵּינִי לְבֵינֵיהֶם. כְּאִלּוּ
יָקוּמוּ עוֹד מְעַט,
יִתְנַעֲרוּ מִן הֶעָפָר,
יַשְׁעִינוּ אוֹפַנֵּיהֶם עַל הַגָּדֵר
וְיִשְׁרְקוּ אֵלַי בַּחֲזָרָה.
כְּאִלּוּ שָׁב הַזְּמַן וּמִתְכַּנֵּס
אֶל אֲפַרְכֶּסֶת הַצּוֹפָר הַחַשְׁמַלִּי,
יוֹרֵד בַּבַּרְזִלִּים וּמַאֲרִיק
אֶת הַיְבָבָה הַחֲרֵדָה
עָמֹק אֶל תּוֹךְ הָאֲדָמָה.