על כוחה הנורא של קנאה ואלימות כלפי נשים

 

ליה, הנערה שרציחתה מניע את הסיפור, מרגישה שהיחסים בינה לבין ירדן בן זוגה השתנו, והיא הופכת לאט לאט מנערתו לשבויה שלו. האהבה האובססיבית של ירדן שכל כך החמיאה לה בתחילה משנה את צורתה והופכת לאזיקים בלתי נראים, חונקים ומפחידים. כשהיא חשה שעליה לנתק אותם כבר איחרה את המועד. 

איך נקלעת נערה נבונה ומוכשרת כמו ליה למערבולת רגשית כזאת? מדוע היא מאמינה להבטחות, לחיוכים לליטופים ולמחמאות המשולבים במכות ועלבונות ואינה מנתקת את הקורים ההולכים ומתעבים סביבה?

הסיפור מסופר מזווית ראייתה של רוני, אחותה של ליה, נערה בחטיבת ביניים הנאלצת לאחר רצח אחותה האהובה להתמודד עם התדהמה, הכאב, הגעגועים ורגשות האשם המכבידים עליה. הזיכרונות שהיא שומרת בלבה מירדן, החבר היפה והמושך של אחותה, מכעיסים אותה. היא לא מסוגלת לסלוח לעצמה שהעריצה את רוצח אחותה, ואף חששה שלה לא יהיה אף פעם חבר מוצלח ושופע אהבה כמוהו.

הספר מתאים לך ככה שאת צוחקת ראה אור לפני יותר מעשור, אך לצערנו אינו מתיישן. אותם מקרים מזעזעים שהביאו את המחברת לכתוב את ספרה לא נפסקו  ולא נעלמו והספר נראה היום רלוונטי מתמיד. 

בזמן זה כשרצח נשים הופך לתופעה ומספר הנשים הנרצחות הולך וגדל מדי שנה, ראוי היה שבני נוער הורים ומורים יקראו את הספר המספר על התפתחות היחסים בין הקורבן והמקרבן ,על הכאב, האובדן והצער שכל רצח מביא איתו לבני המשפחה ועל אובדן  אמונתה התמה של רוני הצעירה באהבה.

רומן אולי אינו יכול לשנות תופעות מהשורש, אבל הוא יכול להביא למודעות ולצאת בדרכו נגד התופעה בה  ערך חיי נשים הוא זול כל כך. 

הספר ראה אור בשנת 1999 ונתתי בו ביטוי לזעזוע שלי מהנרצחות. מעקב אחרי הפרסומים מלמד אותנו שהמצב רק הולך ורע. צריך לדבר על הנושא ולזעוק את זעקתן של הנשים המאוימות. עלילת הסיפור מסופרת דרך עיניה של רוני בת ה -14 שאחות ליה, המשרתת בצבא, נרצחה על ידי המחזר הקנאי שלה. המפגש של רוני עם כוחה ההרסני של הקנאה, אובדן אמונתה התמה באהבה ותיאור החיים בבית שרצח קטע את רקמתם הם הציר המרכזי של הסיפור. רומן אולי אינו יכול לשנות תופעות מהשורש, אבל הוא יכול להביא למודעות ולצאת בדרכו נגד התופעה בה ערך חיי נשים הוא זול כל כך.