אביבה דורון מייצגת את בני הארץ הזו, שריחותיה זורמים בעורקים וחלומותיה מסרבים להרפות מהם. קובץ השירים השלישי שלה "אבל הרוח יודעת", מחזיק איכויות של שירה לירית קלאסית. השירים חפים מהעמדת פנים ומתייחדים בדיאלקטיקה שבין הרושם הפשוט לכאורה לבין עומקם ההגותי, החברתי והלשוני. המשוררת, שאינה שייכת לגיל ספרותי מסוים או לאופנה פיוטית מובחנת, מנהלת דיאלוג עם מקורות מקראיים, עם שירת "תור הזהב" בספרד – שמואל הנגיד, שלמה אבן-גבירול, יהודה לוי – ועם ביאליק, טשרניחובסקי, שלונסקי ואחרים.