ה.ג'. הנדרסון
ההייקו החל להתחבר ביפן לפני למעלה מ-700 שנה והגיע לכלל שגשוג ושכלול במאה השבע-עשרה. הוא מצייר תמונה ברורה מאד המשמשת נקודת-מוצא למחשבות ולרגשות.
תמציתיות האמירה, ההתבוננות בטבע ובטבע האדם והקטליזטור של קווי מתאר אלו להתבונן, להרגיש ולהעמיק חשוב – מעמיד הקורא ברגעי שקט מתבוננים גם פנימה.
שירי הייקו
גחלילית גדולה
מהבהבת מהבהבת
וחולפת.
*
בכפר מולדתי
שלא אראנו עוד, פורחים עכשיו
עצי דובדבן.
*
חסר-הגינות –
להתנמנם בהרים ולשמוע
את שירת שותלות האורז
*
חרקים, אל נא תבכו,
גם בין כוכבי השמים.
יש אהבות שנגזרה עליהן פרידה
*
ילד קטן
מתמלא צחוק
וליל הסתיו יורד