בגיל 74, פרסם המשורר נתן זך ספר שהוא כתב כבר לפני שנתיים בפריז, מתוך צירוף של "מחלה, הזיות וחלומות בהקיץ, בצוותא עם תחושת בדידות וחרדה". עם ספר זה, מוכיח נתן זך שגם בגילו המבוגר, הוא מסוגל לשמור על מעמדו כמשורר החי הטוב ביותר בארץ כיום, ולהישאר אקטואלי ורלוונטי מתמיד.
"הזמיר כבר לא גר פה יותר" הוא לא ספר שירה רגיל. למעשה, הוא לא עונה על שום הגדרה. מצד אחד, השירים בו לא עומדים כל אחד בפני עצמו, כמו בספרים קודמים של זך, אלא מקבלים את ערכם רק בחלקים בתוך השלם. מצד שני, זהו לא מחזור שירים, כי הזיקה בין החלקים השונים של הספר היא לא ישירה – אין ביניהם תמיד קשרים לשוניים, המבנה של כל שיר שונה, אין המשכיות עלילתית ו\או רעיונית. אם כן, כיצד נוצרת בכל זאת יצירה שלמה? כל שיר בספר הוא רסיס, או אולי קרע, של זכרון או של העולם הזה, וכאשר מצרפים את כולם יחד, מקבלים תמונה לא ברורה, לא קוהרנטית, לא אחידה, אך עם זאת קשה ומדויקת, של מה שזך מכנה "אחת המאות האפלות בהיסטוריה".