השורות הכי יפות בעברית
זוֹהִי גּוֹלָה. עַכְשָׁו בְּתֵל אָבִיב יוֹשְׁבִים בְּכִסְאוֹת/ קַלִּים, בִּבְגָדִים קַלִּים, עַל הַמִּדְרָכוֹת, אוֹ בְּנוֹטֶר-דַם , /בִּירוּשָׁלַיִם, נִכְלָאִים בַּחֲדָרִים מֵתִים.
לפני שאהרן שבתאי כתב שירה פוליטית גרועה להחליא, הוא כתב לפעמים שירה נפלאה, בעיקר בשני ספריו הראשונים, "חדר המורים" (הוצאת עכשיו) ו"קיבוץ" (הוצאת הקיבוץ המאוחד) ובכמה מן הסונטות הפורנוגרפיות בקובץ "הלב" (סימן קריאה). השורות לקוחות מתוך החלק השישי במחזור השירים הנפלא "יציאת מצרים", כפי שפורסם בחוברת "עכשיו" 9 (חלק שהושמט משום מה מן המחזור שנכלל אחר כך בספרו הראשון) והן מתארות את הוויית הסטודנט הירושלמי שהיה שבתאי בשנות השישים.
ירושלים היא כאן "גולה" לעומת תל אביב. אגב, באחד מחדרי מנזר נוטרדם המוזכר בשיר התגוררה יונה וולך, ששבתאי היה בקשר קרוב אליה. פעם ביקרתי אותה שם. דווקא מקום רב-יופי, בעיקר עם חיוניותה הנהדרת של יונה וולך. ממש לא "החדרים המתים", שמתאר כאן שבתאי.
מנחם בן, מעריב, יולי 2010