זהו הספר המקיף הראשון העוסק בתולדות הרפואה בארץ מיום בואם של ראשוני הרואים בוגרי האוניברסיטאות עם צבא נפוליון ב-1799 ועד לקום המדינה, תקופה של מאה וחמישים שנה. לא רבים יודעים, שהרופאים העבריים הראשונים עלו ארצה באמצע המאה התשע-עשרה מתוך מניעים לאומיים טהורים, כדי להתחרות במיסיון הרפואי הבריטי ולמנוע את השפעתו על הישוב היהודי הקטן בירושלים. עשרות שנים לפני הקונגרס הציוני הראשון עלו רופאים יהודים לציון ונלחמו במחלות ובמגיפות הקטלניות, שפקדו את הארץ "האוכלת יושביה". לא השלטון העותומני הרקוב וגם לא עוינות הערבים לא היו מכשול כה רציני להתיישבות כמו המחלות הרבות ובראשן המלריה, ששלטו כאן והפילו חללים רבים. הניצחון המוחלט על המלריה היה האתגר הציוני הגדול בו הייתה תלויה במידה רבה התגשמות חזון התקומה הלאומית. במלחמה קשה זו עמדו בגבורה קומץ הרופאים, הרוקחים, החובשים, המיילדות ושאר עובדי הרפואה. עוז רוחם, נחישותם והקרבתם מהווים דף מפואר בתולדותינו. שישים ואחד פרקי הספר סוקרים את עבודתם היומיומית, את הארגונים והמוסדות שהקימו ואת ההתפתחות שחלה בתנאי החיים מאז הרפואה החלוצית ועד הרפואה המודרנית של מדינת ישראל. פרופ' נסים לוי, מחבר הספר, הוא מנהל המכון הגסטרואנטרולוגי של המרכז הרפואי "בני ציון" בחיפה, וכן מרכז הקורס לתולדות הרפואה בפקולטה לרפואה ע"ש ברוך רפפורט, הטכניון, חיפה.