יסודות הטוטליטריות

בספר שאינו דומה לשום ספר שנכתב לפניו וגם לא אחריו, יצאה חנה ארנדט למסעה אל לב האפלה של המאה שלה, המאה העשרים, ואל חקר הרכיבים והכוחות בעידן המודרני אשר בפעולתם ובהתרכבותם יחד התגבשו לתופעת הטוטליטריות.

שום דבר בהיסטוריה האנושית לא יכול היה להכשיר את בני זמננו לקראת הרעיון הטוטליטרי החדשני של החרבת הריבוי והגיוון האינסופיים של בני האדם, של חיסולם הפיסי, השיטתי והרציונלי, ומחיקת האנושי עצמו- כלומר, המחשבה, הפעולה, הספונטניות, ההתחדשות, ותחושת השותפות של היות-יחד-בעולם. עם זאת, טענה ארנדט, לא היה אפשר להפריד בין מה שהוביל לרצח העם היהודי במאה העשרים לבין השעבוד השיטתי של עצמים שלמים, וחיסולם של מיליונים מבניהם בידי המעצמות הקולוניאליות במאה התשע-עשרה. כך ההתפשטות האימפריאליסטית חסרת הגבולות הביאה גם להריסתו של מפעל האזרחות והשוויון החוקי, ולקריסתם של המוסדות הפוליטיים במדינות אירופה, והמחישה את התאווה ואת האפשרות לשליטה עולמית.

ניסיונה האישי של ארנדט, והקירבה החורכת אל המוארעות עצמם, דחפו אותה להבינם והדריכו את מחקרה שעה שכתבה את ספרה יסודות הטוטליטריות, שנחשב לקלאסיקה כמעט מרגע פרסומו. מקץ שישים שנה ספר זה עדיין חיוני להבנת הזוועות חסרות התקדים של המאה העשרים, ולא פחות מכך גם לאיתורה של הסכנה האורבת תמיד להידרדרותה של חברה אנושית למצב של ברבריות, שבו בני אדם חסרי זכויות ומוקצים, מוגדרים "מיותרים" או "אויבים אובייקטיביים", מנושלים מביתם, מגורשים ומחוסלים.

בכתיבה נדירה בעוצמתה, מלומדת ונועזת, הגותית ותיאורית, מחמירה וגדושה דמיון כאחת, סוחפת ארנדט את קוראיה להיות עדים חושבים ומחויבים להיסטוריה ולזמנם. הקורא הישראלי לא יוכל שלא לקלוט במקומות רבים בספר את ההד, ואפשר אף את הפשר למצב הקיומי, למרחב הציבורי, לשפה הפוליטית ולמעשה הפוליטי של המקום שאינו חיים בו.

חנה ארנדט (1906-1975) נולדה בהנובר, גרמניה, קיבלה תואר דוקטור בפילוסופיה ב-1928, נמלטה ב-1933 לפריז, וב-1941 הגיעה לניו יורק. היא לימדה באוניברסיטאות ברקלי, שיקאגו ופרינסטון, והייתה פרופסור למחשבה פוליטית באוניברסיטת ניו-סקול בניו יורק.
בין ספריה הנודעים: The Human Condition, On Revolution וכמו כן אייכמן בירושלים. דין וחשבון על הבנאליות של הרוע, שראה אור בעברית.

נוסח עברי ופתח דבר: פרום' עדית זרטל, חוקרת ומרצה להיסטוריה ולמחשבה מדינית באוניברסיטת באזל, שווייץ.

ספריה באתר:
יסודות הטוטליטריות,  כתבים יהודיים, המצב האנושי

קישורים:

למה לתרגם את חנה ארנדט

במילים אחרות

"הוא אמביציוזי ופרשני יתר על המידה מכדי להיות דיווח היסטורי; אנקדוטי, נרטיבי ואידיאוגרפי מכדי להשתייך למדעי החברה, ואף שניחן בחיוניות ובחוש סגנוני של עיתונאות פוליטית, הוא פילוסופי מדי מכדי שיהיה נגיש לקהל הרחב". ההגדרה המורכבת הזו, שמביאה המתרגמת עדית זרטל במבוא שכתבה למהדורה העברית של'יסודות הטוטליטריות', מנסה במקורלהסביר מדוע קשה לקטלג את הספר. לדעתי, יותר מכך, היא מוכיחה את חד-פעמיותו ואת היותו אחד הספרים החשובים שנכתבו בתחומי הפילוסופיה הפוליטית, ובעיקר בתחום ההיסטוריה של העת החדשה. יצירת המופת הזו הייתה צריכהלהיות מתורגמת לעברית כבר מזמן(הספר ראה אור לראשונה ב- 1951) אולם כמובן שמוטב מאוחר. ארנדט, אישיות שנויה במחלוקת, ודאי בישראל (גרשם שלום האשים אותה כי אין בה אהבת ישראל), יצרה את אחת מאבני היסוד להבנת וניתוח הטוטליטריות, צורת השלטון האכזרית והמודרנית שהביאה המאה העשרים זו, באה לידי ביטוי קודם כל במשטר הנאצי, אך גם בבולשביזם הסובייטי. מכיוון שטענתה המרכזית של ארנדט היא שתבוסת הנאצים לא חיסלה את הגורמים העלולים להצמיח טוטליטריות כזו שוב, 'יסודות הטוטליטריות' נשאר רלוונטי ועכשווי גם כיום,ובכל מקום.

דרור שנבל, מקור ראשון, יוני 2010

ישראל מעולם לא הסתדרה עם חנה ארנדט. הביקורת שמתחה בתחילת שנות ה- 60 על משפט אייכמן, בסדרת מאמרים שפורסמה ב"ניו יורקר" ומאוחר יותר בספרה סימנה אותה כמי ש"חסרה אהבתישראל", כדברי גרשם שלום, והותירה את כתביה מחוץ לשפה העברית במשך חצי מאה. בעשור האחרון היה גילוי מחודש של אחת ההוגות המזהירות של המאה העשרים. ספריה תורגמו ונערכו מחקרים עלעבודתה. הופעתו של ספרה המונומנטלי והידוע ביותר "יסודות הטוטליטריות" היא לעת עתה התוצר האחרת של המפגש המחודש עימה.