"שירת הניבלונגים", האפוס הגרמני מראשית המאה השלוש-עשרה, ניצבת בבחינת ישות נפרדת בקרב השירות האפיות של שלהי ימי הביניים דוגמת באוולף, שירת רולן, אל סיד, פרסיבל, טריסטן, ארק ואניד וכן המכלול המקיף של הסאגה הארתוריאנית. ייחודה של שירת הניבלונגים הוא באנטי-מוסריות כעיקרון דרמטי וסגולי המנחה את האגן וקרימהילד, שני הפרוטוגוניסטים ביצירה, המנתבים את העלילה אל סופה זרוע הגופות בתאוות דם לשמה, החורגת מכל מניע שניתן להסבירו.