הומו אורבנוס הוא אדם עירוני, ושירי ההומו אורבנוס של יונתן יובל אכן מזקקים את חוויית העירוניות הישראלית. מחזור השירים שהחל להיכתב בתל אביב הריקה מתושביה בזמן מלחמת המפרץ, משתף את הקורא במסע לכל ממדי הקיום העירוני: הוויית בדידות וניכור שאנשי העיר אובדים בתוכה, קיום חורש רעה שלעיתים יש בו גם גילויי טובה, עיר ריקה ועיר מאוכלסת: נביאים וקבצנים, נדיבים וצייקנים, קשישות ורוצחים כל אלה מתבטאים בדמותו הנודדת של ההומו אורבנוס. אדם שחיי העיר הם תמצית חייו.
מחזורי השירים הנוספים בספר ממשיכים את חוויית קיומו של ההומו אורבנוס. הם כעין "קונגלומרט" שעוסק באינטימיות, באהבה, באובססיה ובאובדן. ב"שירי מולדת" ההומו אורבנוס מבטא את הצד הציבורי שבשייכותו לכאן ולעכשיו, לישראל של שנות האלפיים, על הפוליטיקה שלה והאוטובוסים המתפוצצים, בולמוס הצרכנות והתקשורת, אובדן התמימות של ארץ שכבר אינה צעירה, שקיומה כשלעצמו שוב אינו יכול להיחשב לנס.