המשוררת האמריקאית אנני בסנט (1886) כתבה באחד משיריה: "מאפלת הרחם לאפלת הקבר חולף אדם בנתיב החיים הצר: וכל קיומו הוא בעצם רפרוף קצרצר בין אי-היות לאי-היות. בשחר ימיו יש לו כמיהות, משאלות, רצונות אבל באחרית ימיו הוא נאבק בפחד הבדידות, בחולשות הגוף, בחששותיו מפני אותו מצב של אי-היות המתקרב ובא". ספרו של צבי אייזנמן מספר בתמצות שירי על מצבים אלה של בדידות שאין מפלט מהם בסופה של הדרך, שהם חלק בלתי נפרד של ההוויה האנושית.