למעלה מארבעים שנה מלווה יצירתו של זביגנייב הרברט את חסידיה הרבים והנאמנים, פולין ומחוצה לה. שירתו בעלת הסגנון הצלול והחסכוני להפליא, מרבה לעסוק בדילמות המוסריות של זמננו על רקע מורשת התרבות הכללית: סמליה, דמויותיה, הגותה וגם רגעיה הפחות מפוארים. במורשת זו הוא מבקש - לעיתים בהומור או באירוניה - ערכים אמנותיים ומוסריים יציבים כגון: חוש מידה ועמידה זקופה אל מול הטרגי שבגורל האנושי. הספר "אלגיה לעת פרידה, ושירים אחרים" בתרגומו של דוד ויינפלד, כולל שירים ומחזורי שירים מכל תקופות יצירתו של הרברט, ובמיוחד מספר בשם זה העומד בסימן צער ההסתלקות. גם כאן, כמו בספריו הקודמים של הרברט, מר קוניטו - דמות שמרבה להופיע בשירתו המאוחרת - עורך את חשבון חייו, לעיתים בנימה סטואית, עם סביבתו האנושית, הלכי הרוח התרבותיים של זמנו ומקומו, ועם גורל חייו בגילגוליהם השונים.