הכרתי את פרופסור שבח וייס ביוני 1999 בקרקוב, במהלך הפסטיבל התשיעי לתרבות יהודית. אני זוכרת שבעת קונצרט הסיום הגדול ברחוב שירוקה, שעה שכולם צהלו, שרו ורקדו, רק הוא בהמון היה עצוב ובודד. "אינני יכול לשכוח את אלו שגרו כאן פעם. הם כל הזמן עמי. למותם נוכחות קבועה בחיי," אמר. בשנה שלאחר מכן, שוב הגיע לפסטיבל. בזמן הרצאות ופגישות עם הקהל, סיפר על ביקורו של האפיפיור יוחנן פאולוס השני בישראל. גם אז ביקשתי להקליט אותו לתוכנית רדיו, ולאחר שיחה בת כמה שעות, הציע לי לכתוב בצוותא ספר על חייו, אם יזדמן לו לבלות זמן ארוך יותר בפולין. מההקלטה בקרקוב נוצרה תוכנית רדיו תיעודית בשם "אני, שנולדתי בבוריסלב", תוכנית ששודרה בערוץ 2 של הרדיו הפולני הממלכתי, בינואר 2001. באותה עת כבר היה שבח וייס, מזה ימים אחדים, שגריר ישראל בפולין.
שבח וייס הוא מחברם של ספרים רבים בעברית, וזהו ספרו הראשון בפולנית. התחלנו להקליט את שיחותינו בפברואר 2001 וסיימנו באוקטובר. ככל שתכפו פגישותינו, בהן דיברנו על העבר, כן גדל בשיחותינו מקומם של המציאות הפולנית העכשויית ויחסי פולנים-יהודים: טקסי הענקת תארי חסידי אומות העולם, שאלת ציורי הקיר של ברונו שולץ ומעל לכול, פרשת ידוואבנה - שהפכה בשנה האחרונה לדומיננטית בחיינו. כך נוצר רובד נוסף בסיפור חייו של הילד היהודי, ניצול שואה ששב כעבור שנים למולדתו כשגריר ישראל.
יוהנה שווידובסקה הספר "אדמה ועננים" - בעברית:
"ימי שגריר" - הוא תופעה יוצאת דופן מכל בחינה. אינני זוכר איש מן השגרירים הישראלים שכיהנו בפולין בשנים האחרונות, שהחליט להשתתף בשיחה כנה כל כך, ואף לאפשר ששיחה כזו תצא לאור בפולין. לכל אחד ניתנות האפשרות והזכות להתייחס לרגשותיו ולתחושותיו של שבח וייס, אך כשעושים זאת, יש לזכור את כל מהלך חייו ואף לשמוח שיש בקרב הניצולים אנשים בעלי מידה כזו של פתיחות, רגישות ולבביות. (וולדיסלאב ברטושבקי).