מתוך הספר: בצוהרי השבעה במאי ניגש אליי מרדכי ואמר: "הלה, הלילה תצאי לצד הארי עם קבוצת אנשים. יש לך מראה ארי שעד עתה הצלחת לנצלו. אולי תצליחי גם הפעם?" "אולם מרדכי", עניתי, "אני רוצה להישאר אתכם כאן עד הסוף, הלא אתה יודע כי מירה לא הסכימה לצאת והיא נשארת". "למירה אין מראה ארי וגם לא ניסיון בצד הארי". "האם לא חשוב לך שאשאר?" "חשוב מאוד. את האדם הכי קרוב לי, אולם את חייבת ללכת". עניתי בקול חנוק: "טוב, אלך". בדירתה של סטניה, בצד הארי, הביא לנו יצחק את הידיעה האיומה על גורלם של חברינו היקרים, שנספו בבונקר מילא 18. באוזניי עוד מצלצלים דברי יצחק: " הבונקר במילא 18 איננו עוד".