ארבעה אנשים, הורים ושתי בנות שרדו את השואה. במשך כשנתיים הם חיים בקלץ בביתה של משפחה פולנית נוצרית. ההורים לא יצאו מהמחבוא והמספרת, אז נערה צעירה, היא הקשר שלהם עם העולם החיצון. הנערה מצליחה לעבוד בחברת הרכבות הגרמנית הודות למראה הארי שלה ולתעודת הזהות המזויפת. חייהם היו כמו בניין קלפים תלוי על בלימה, האב היה אחראי שהמבנה הרעוע לא יתמוטט. הוא השכיל להלך על הקו הדק והרגיש – לגרום לזוג הגויים שאצלם הסתתרו, להחזיק במשפחה, בלי לרושש אותה כליל: להתיידד מצד אחד ולהשאר סמכותי ומעורר כבוד מצד שני. להבטיח את קיום שגרת החיים – שזיוטקה לא תעזוב את ולאדק, שולאדק יהיה מרוצה, ושאנשים נוספים לא יחדרו למעגל החיים הקרוב, כל מריבה בין בני הזוג הגויים, כל שינוי במערכת היחסים ההדדיים איימו למוטט את בניין הקלפים. זהו סיפורה המופלא של משפחה ששרדה, מסופר באיפוק ובחסכנות, מתוך חיי היומיום הרגילים לכאורה, מתגלה לנו עולמה של נערה שילדותה נקטעה, וזאת על רקע תיאור התקופה כולה.