בתקופה שקדמה לאקציית החיסול האחרונה היתה פעילות הבונד קשורה בצורה הדוקה לתולדות הארגון הלוחם. נדמה שמעולם לא היה שיתוף פעולה מוסכם ומתואם כל כך בין אנשים ממפלגות ומארגונים פוליטיים שונים, כמו בתקופה ההיא. כולנו לחמנו על עניין צודק אחד - שווים נוכח ההיסטוריה והמוות. לכל אחת מטיפות הדם שנשפכו היה ערך שווה.
אלה שנפלו מילאו את משימתם עד הסוף, עד לטיפת הדם האחרונה, שנספגה ברחובות גטו ורשה. אנחנו , שניצלנו, משאירים לכם את הצוואה כדי שזכרם לא יאבד.
אלה הן השורות האחרונות בדוח המתאר את אירועי מרד גטו ורשה שכתב מארק אדלמן, נציג הבונד בהנהגת הארגון היהודי הלוחם, זמן קצר לאחר השחרור.
אבל מורשת המאבק המשותף האנטי- נאצי שהיתה נחלת הלוחמים בגטו לא נותרה בשנים שלאחר השואה. פולמוסים אידיאולוגיים ויריבויות נושנות צצו ועלו ותפסו את מקום מסר הלוחמים לשיוויון נוכח ההיסטוריה. אדלמן ותנועתו שהושמדה בשואה יחד עם יהודי מזרח אירופה הלכו ונדחקו אל שולי הזיכרון היהודי של תקופת השואה, בעיקר במדינת ישראל.
הגטו לוחם ויומני תנועת צוקונפט הנלווים אליו מביאים את סיפורה של תנועת הנוער של הבונד בגטו ורשה, את מאמצי ההישרדות שלה ואת תרומתה להתמודדות הציבור היהודי עם מדיניות הדיכוי וההשמדה של הכובש הנאצי.
צעירי הבונד בגטו ורשה. מארק אדלמן, נציגו של הבונד בהנהגת הארגון היהודי הלוחם בגטו ורשה. "אבל המסמך שחיבר אדלמן (בפולנית) הוא טקסט, שלא יישכח גם בעוד אלף שנה. לא במקרה עורר המסמך הזה הרבה הערכה, אפילו הערצה, וגם הרבה מחלוקות. אדלמן נעשה בגלל המסמך, ובגלל הדרך שבה התייחס אל המסמך מאוחר יותר, וגם בגלל התפקיד שמילא בתנועת 'סולידריות' שנים רבות לאחר מכן לאחת מדמויות המופת של המאה העשרים. ובצדק.
מארק אדלמן הוא איש של יופי מוסרי נדיר בהחלטות שקיבל בשעות הקשות ביותר, ובדרך שבה הציע אחר כך לחשוב על אנשים המקבלים החלטות בתנאים הקשים ביותר. הוא השתמש בתבונה דקה ובנסיון חיים עשיר, כדי לסלק את הסנטימנטליות ואת הפולחן מרגעי הגבורה שלו עצמו. הוא גיבור שתרם יותר מאחרים להבנה למה כולנו, אזרחי המאה האיומה שעברה, זקוקים כל כך להירואיקה השקטה של האנטי גיבורים. אבל גם דמות נפלאה כמו מארק אדלמן צריכה שייכתב עליה בצירוף של צניעות, כבוד וביקורת. וזה בדיוק מה שדניאל בלטמן משכיל לעשות: הוא כותב על אדלמן מתוך כבוד עמוק, וגם מתוך ריחוק לא רגשני". (נסים קלדרון)
ערך וכתב מבואות: ד"ר דניאל בלטמן, המלמד במכון ליהדות זמננו באוניברסיטה העברית בירושלים ועמית מחקר במכון הבינלאומי לחקר השואה ביד ושם.