"מדוע ספרי תיעוד על השואה עוסקים בדרך כלל במה שקרה 'שם'. ספר זה מנסה לתעד ביקורים מ'שם' שנתקיימו מאז אצלי, כאן. ה'שם' הקיש על דלתי במשך שנים אין ספור פעמים, בעקשנות מטרידה, חזור והקש, חזור וחבוט. אורח לא קרוא, תובעני. לא יכולתי לדחות אותו. הרי הוא חלק ממני מכאן היתר הכניסה, הברכה המביכה, האירוח הבלתי-נמנע. נכון לומר לגבי הניצולים, שהם אמנם יצאו מן השואה אבל היא מסרבת לנטוש אותם, הם ניצלו אבל ה'שם' מתלווה אליהם כצל, כמאבטח, כבן-בית, כרפלקס מותנה חבוי המגיב גם על כל גירוי קל שלא לדבר על החריפים, שאינם חסרים בישראל ובעולם.
בספר זה נאספו רישומיהן של תגובות רבות כאלה במשך עשרות השנים האחרונות. אין זה תיעוד מלא, אבל מן הרשימות מצטיירים הקווים המאפיינים את התגובות הללו, העוברים בהן כחוט השני ומתחברים למארג אחד".