למרות שהזהות עצמה אינה בהכרח מודרנית, הרי שנושא הזהות והעיסוק בו הוא תופעה מודרנית שנוצרה רק לאחר שהיחיד התהווה כפרט בעל זהות עצמית. הפרט, מעצם הגדרתו, מייחד את עצמו בתוך הקולקטיב ובכך הוא גם משתייך, גם מתלבט בשאלות שייכותו וגם מנסה להקנות לכך משמעות. משמעות זו נשענת על הטענה שהשוני בין הזהויות הוא מעניין, מרתק ואף מכריע יותר מאשר הזהות בינהן. זאת משום שהנקודה החשובה היא לא החיפוש אחר המשותף (ולכן גם המופשט) בין הזהות הלאומית, הדתית והשבטית, שהוא המכנה המשותף הנמוך, אלא על השונה שבינהן. המשמעות, מתברר, טמונה בשוני ובייחוד, והוא זה שמשליך את עצמו על ההיסטוריה ומניע אותה. ספר זה, שהוא פרי של כנס שהתקיים באותו נושא במכון ון ליר בירושלים, תוהה על השוני והזהה שבין מגוון הזהויות המובחנות שצמחו במציאות הישראלית, מצביע על חלק ממרכיביהן ועוקב אחר תהליך ההבניה שהן עברו.