מדוע נעלמו שמותיהן של רבות מהנשים היוצרות מספרי תולדות האמנות בישראל? מה היו הסיבות להדרתן מהשיח ההיסטורי הישראלי? ומדוע תופעה זו אופיינית דווקא ליוצרות שפעלו עד סוף שנות השישים של המאה העשרים?
ספר זה תוקף את המיתוס המקובל, לפיו פעלו בארץ באותן שנים מעט אמניות, וחושף יוצרות רבות בתחום הציור והפיסול, הצילום, האדריכלות והאמנות העממית.
הספר מתחיל בשנות העשרים, לאחר מלחמת העולם הראשונה, אז החלה פריחה ביצירה בארץ, חודש הקשר עם מרכזי האמנות באירופה, לשם יצאו אמנים ארץ ישראלים ללמוד, ובמקביל התחדשה העלייה לארץ והביאה עמה יוצרים ואתם חידושים בתחום האמנות, הצילום והאדריכלות. בשנות העשרים גם החלו לפעול יוצרות ילידות הארץ, ולצידן יוצרות שעלו מאירופה והביאו אתן את רוח "האישה החדשה", אותה אישה עצמאית ובעלת מקצוע, שראתה את עצמה שווה בכל לגבר, לאחר שכבר הוכיחה את עצמה במלחמת העולם הראשונה. סופו של הספר בסוף שנות השישים, לאחר שהדי הגל השני של הפמיניזם החלו להגיע ארצה, וכתוצאה מכך השתנה מעמדה ומקומה של האישה היוצרת בסצנה האמנותית ובביקורת.
אף שהספר מבוסס על מחקרים אקדמיים וכתוב על פי כללי הכתיבה האקדמית, הוא קריא ונגיש לקהל הרחב, ובמיוחד לקהל חובבי האמנות, וכן לכל מי שמתעניין באמנות ובהיסטוריה ישראלית בכלל ובתחום נשים ומגדר בפרט.