מחנה הוא מקום של שליטה. גי דבור, בנתחו את האורבניזם המודרני, מדבר על ה"חניה" שבמבנה העירוני כהדרתו של "מצב ההתהוות חסר המנוחה הכרוך בהשתלשלות המתמדת של הזמן" לטובת "הקיום השלו, דבר בצד דבר, של המרחב". מחנה הוא לכן האמבלמה של האורבניזם, ציוד התשתית של הכלכלה הקפיטליסטית, "הטכניקה של ההפרדה" המתאימה את הקרקע להתפרשותה העולמית. ג'ורג'יו אגמבן, בעקבות התיאורטיקן הפוליטי קרל שמידט, מגדיר "מחנה" כמצב שבו הסמכות הריבונית משעה את החוק ומשליטה במקומו תקנות חירום. אני מעלה בדעתי שבמבנה הזה של המחנה ובשורש ח.נ.ה. אפשר למצוא ניגודים מרתקים. מצד אחד משמעות של חניה, חנות (אחסון), הממחישה זמניות "קבועה", ומצד שני משמעות של בית - גג, מחסה - הממחישה סטאטיות, זמניות מתמשכת. הזמניות המתמשכת, ה"נצחית", באה לידי ביטוי מעשי בחיי היומיום במחנה במרסיי, ובסוגי מחנות אחרים החרותים בזיכרון של העם היהודי: מחנה השמדה, מחנה מעבר, מחנה קליטה, מחנה פליטים". אילנה אורתר