מנמוזינה היא אלת הזיכרון היוונית, אימן של תשע המוזות ופטרוניתן של האמנויות והמדעים, ביניהם הספרות וההיסטוריה. מנמוזינה היא קולו של העבר, של הקיים ושל העתיד להיות.
ספר זה עוסק בזיכרון השואה בכתיבתם של סופרים וסופרות בני הדור השני, זיכרון שנשמע בו קולה של מנמוזינה. אף שבכתיבתם מדווחים היוצרים בני הדור השני על השאול – היא ולא אורפיאוס נשמעת בקולם.
ספר זה עוקב אחר בחירתה של סיפורת הדור השני לייצג את הזיכרון בדמויות נשיות ואת שפת הזיכרון כשפה נשית. בחירה זו מכוננת את זיכרון השואה כבנוי מחומרים נשיים, חומרים של דאגה וחמלה, דאגה להשלכות שלו על ההווה וחמלה על העתיד שזיכרון זה מעצב ועל היחס שהוא מכונן אל האחר.
הספר מתאר את פעולתו של הקול הנשי בסיפורת הדור השני לכינון זיכרון שואה חלופי, כביטוי של הסופרים והסופרות לצורך דחוף באתיקה של זיכרון אחר. הספר מציע לקרוא את השמעת הזיכרון בקול הנשי כהצעה ספרותית להמרת שפת הכוח של הזיכרון הלאומי הסלקטיבי – נרטיב של גבורה וקורבן – בשפת זיכרון שהוא מכנה "זיכרון של חלב אם": שפה של חיים שבוחרת לכתוב בחמלה, בהקרבה, בסבל ובזהירות.
ד"ר טלילה קוש זוהר מרצה במכללת סמינר הקיבוצים. היא עוסקת בתחומי דעת מגוונים, שנוגעים בגוף וברוח: תנועה ומחול, ספרות ותרבות.