זהו ספר יוצא דופן בנוף הפוליטי בישראל. יוסי ביילין בוחן ממרחק השנים הרבות שחלפו, את מאמרו של אחד העם "אמת מארץ ישראל", קורא בו קריאה ביקורתית ופורש לאורו את תפישת עולמו בתחומי החיים השונים.
ביילין מוצא את ראייתו ארוכת הטווח של אחד העם באשר לבעיה הערבית, ואת טעותו הגדולה באשר לאפשרות להפריד בין פתרון בעיית היהודים (באמריקה) לפתרון בעיית היהדות (בארץ ישראל). הדילמה שבאה לידי ביטוי בדמותו של אחד העם בין כהן לנביא, בין מבקר האומר את אשר עם ליבו, לפוליטיקאי החייב להיזהר בכך, היא, במידה רבה, הדילמה שבה מוצא עצמו ביילין, המייצג קטגוריה בפני עצמה בפוליטיקה הישראלית.
בספר, מנתח ביילין את הרקע ההיסטורי של המאמר, ודרכו בוחן את האמת מארץ ישראל במבחן השנים: מרתקת ראייתו ארוכת הטווח של אחד העם את הבעיה הערבית. בדעותיו אלה היה בין היחידים בתנועה הציונית שזיהו את הבעיה והתייחסו אליה. טעותו הגדולה הייתה בהצעתו להפריד בין פתרון בעיית היהודים (באמריקה) לפתרון בעיית היהדות (בארץ ישראל). טעות זו הסתברה כקטלנית בשואת יהודי אירופה. בהמשך הספר, ובחלקו העיקרי, מקדיש ביילין להצגת תפיסת עולמו לגבי שורה של נושאים שעולים ממאמרו של אחד העם.