מדוע כשמדובר בטרור אין אנשים מוצאים את המילים המתאימות? האם זה משום שאין להם ניסיון בחרדה, או משום שהחרדה הישנה כבר איננה חדשה, והחדשה היא כה מפלצתית? אולי, בעצם השתגענו מחמת הטבוע בנו ממקורות תרבותנו – קנאות נוראה: מסע צלב, חרם וג'יהד – נורמה של פנאטיות של ההיסטוריה וחרב שלופה.
אלה מחשבותיה של המחברת שחוותה חיים בין שלוש הדתות. יצירה המשלבת השקפה רחבה ומקורית על מצב העולם שלאחר הרס המגדלים התאומים עם ביטוי רגשי חריף ומרוכז לחרדותיה, לסלידותיה ולהעדפותיה של המחברת.