כל בריאה היא שלב ביניים בין בינוי ופירוק. כך בעולם החי והדומם, כך בעולמות חברתיים ורוחניים ובמערכות חשיבה והתנהגות. כל שלב מושתת על שלבים קודמים, אך עם זאת הוא אף חידוש שלא ניתן לחיזוי, הנו חידוש "שטרם היה וטרם נברא". החדש והמיוחד בשלב של בריאת האדם הוא ביכולתו לחשוב ולהבין את עצמם תהליך בריאתו. בכל ניתנה לו האפשרות למצוא פתרונות להישרדותו בסביבה משתנה בתמידות. ההשתתפות המודעת בתהליך הבריאה היא מהפך גורלי: ביקורתו ואחריותו של האדם מתוספות לתהליך שהונחה קודם לכן על ידי מקריות עיוורת וברירה טבעית. על רקע הכרה אוולוציונית זו מראה קונרד לורנץ בספר הזה שאפני עשייה וחשיבה שעוד אתמול היו מקודשים – כגון תחרות בייצור, ריבוי צאצאים, לאמנות – עלולים להמיט שואה בתנאים המשתנים של העתיד. מסקנתו: עלינו לאמץ שינויים בחשיבה, לאמץ אותם בהקדם. למין האנושי אין ברירה... קונראד לורנץ, יליד וינה, שנת 1903. פרופסור לרפואה, פילוסופיה וזואולוגיה. 1973-1957 – פרופסור מרצה באוניברסיטת מינכן. 1973-1961 – מנהל מכון לחקר הפיזיולוגיה של ההתנהגות ע"ש מאקס פלנאק בזהויזן. מאז 1974 – מנהל המחלקה לסוציולוגיה של חיות באקדמיה האוסטרית למדעים. ב1973- הוכתר בפרס נובל לרפואה ופיזיולוגיה.