הספר מתמודד עם שתי השאלות המהותיות ביותר הנוגעות ליחסים שבין מדינה דמוקרטית למדיניות החינוך: 1) - למי נתונה הסמכות לקבל החלטות בנושאי חינוך במדינה דמוקרטית? 2) - מהם גבולותיה המוסריים של סמכות זו?
כדי לענות על שאלות אלה מפתחת גוטמן תיאוריה דמוקרטית של חינוך, המעמידה במרכזה את הרעיון של "שעתוק חברתי מודע". רעיון זה כולל את הדרכים שבהן מדינה דמוקרטית מעצימה את האזרחים להשפיע על החינוך ולעצב אותו לאור שיקול דעת.
המחברת בוחנת לאור התיאוריה שהיא מפתחת סוגיות כגון מטרותיו של החינוך היסודי, העל-יסודי והגבוה; חלוקת משאבים; ביזור סמכות; תפקידן של מסגרות חינוכיות בלתי פורמליות כגון טלוויזיה וספריות ציבוריות; המשמעות החינוכית של פוליטיקה דמוקרטית ועוד.
מאז שראה אור בארצות הברית ב-1987 ובמהדורה מתוקנת שממנה נעשה התרגום לעברית, ב-1999 הספר "חינוך דמוקרטי" מהווה בסיס לדיון אקדמי וציבורי ביחסים שבין דמוקרטיה וחינוך.