במאה התשע-עשרה התפתחה באקדמיה הגרמנית ביקורת המקרא. היתה זו אסכולה מדעית שהעלתה השערות חדשניות באשר לאופן חיבורו של התנ"ך. בשיאה יצרה האסכולה תמונת עבר מהפכנית של תקופת המקרא ושל הדת היהודית, תמונה שונה בתכלית מן האמונה המסורתית ש"משה קיבל תורה מסיני". לרוויזיה היסטורית מרתקת ורבת השפעה זאת, שחלקים ממנה מקובלים במחקר עד ימינו, היו השלכות מרחיקות לכת על דימויה של הדת היהודית ושל המאמינים בה – לא רק בעבר הרחוק, אלא גם בהווה. לצד החדשנות והתעוזה המדעית, אפשר למצוא בה גם הטיות נוצריות, אנטי-יהודיות. בתקופת צמיחתה ופריחתה של ביקורת המקרא נאבקו יהודי גרמניה על מקומם וזכויותיהם בחברה הגרמנית והמודרנית. בתהליך זה, שני כרטיסי כניסה נראו יוקרתיים ומבטיחים במיוחד: המדע, כמפעל אוניברסלי של האדם המודרני; והתנ"ך, כבסיס תרבותי ודתי משותף ליהדות ולנצרות. שניהם גם יחד אילצו את היהודים להתמודד עם חידושי המדע בחקר התנ"ך, כלומר עם ביקורת המקרא. כיצד מגיבה קבוצת מיעוט, כאשר אסכולה מדעית מאיימת על זהותה? איך התמודדו אנשי "חוכמת ישראל" – העילית האינטלקטואלית של יהודי גרמניה – עם ביקורת המקרא? לשאלה זו מוקדש הספר. מגוון התשובות שניתנו עליה במהלך המאה התשע-עשרה חושף מארג מורכב של חזיתות – לא רק בין יהודית לנוצרים, אלא גם בין יהודים בני זרמים שונים לבין עצמם – ושפע של אסטרטגיות, החל בדחייה עקרונית של הגישה המדעית-מודרנית אל הטקסט הקדוש וכלה באימוץ נלהב של מסקנות הביקורת הלא-יהודית, תוך התאמתן לצורכי דימויה ועיצובה של היהדות המודרנית.