בתוך הגיטאות והמחנות, לעיתים סמוך לתאי הגזים ממש נכתבה ספרות המתארת את השואה. בעשורים שלאחר המלחמה המשיכו לכתוב על השואה, והיא הייתה לאחד הנושאים המרכזיים בספרות זמננו. רבים מהכותבים הם ניצולי שואה; רובם, אך לא כולם, יהודים. יצירתם נכתבה ביידיש, עברית, אנגלית, גרמנית, איטלקית, פולנית, הולנדית, צרפתית, רוסית, ספרדית ועוד. רבות מהיצירות תורגמו לשפות אחרות והן מצטרפות לקורפוס רב-לשוני שנוכחותו בזירה הספרותית העולמית בולטת מאוד. מהו כוח המשיכה של השואה כנושא ליצירות ספרות? האם ייצוג השואה בספרות הוא לגיטימי? מהם הז'אנרים והמודוסים הספרותיים המתאימים לייצוג כזה ואיך נמדדת התאמתם? מהו יתרונה של הספרות היפה במסירת עדות על השואה ומהן התובנות שהיא מולידה? בספר הנרטיבים של ספרות השואה דנה איריס מילנר בספרות השואה בעברית ובשפות אחרות על רקע שאלות אלה. הספר מתייחס ליצירות המשחזרות את החיים והמוות ב"פלנטה של מחנות הריכוז" ומבליט את הדה-הומניזציה שיישמו הנאצים על קורבנותיהם כאספקט ייחודי של השואה, ומתבונן ביצירות שעניינן ההשפעות ארוכות הטווח של השואה - על ניצוליה ועל התרבות בכלל. ד"ר איריס מילנר מלמדת בחוג לספרות באוניברסיטת תל אביב. ספרה קרעי עבר – ביוגרפיה, זהות וזיכרון בסיפורת הדור השני ראה אור בשנת 2003. כתבה מאמרים ומחקרים על ספרות השואה, על זיכרון ועל "סיפורי חיים" בספרות היפה.