הספר "האשכנזים הראשונים" דן בקורותיהם של יהודי אירופה המערבית – זו שמצפון להרי האלפים – מראשית התיישבותם בה ועד סופה של המאה האחת-עשרה. הספר פורש תמונה פנוראמית של חיי היהודים ב"מרחב האשכנזי" במאות ה-9 עד ה-11, ומקדיש את פרקו הראשון (וקטעים בפרקים אחרים) לתולדות המאות ה-4 עד ה-8. אותו "מרחב אשכנזי" בעיקר בגרמניה ובצרפת הצפונית, שולח שלוחות גם לאנגליה – מכאן, ולבוהמיה והונגריה – מכאן. זוהי, אפוא, היסטוריה של בני העדה האשכנזית, בטרם החלה בהגירה ההמונית למזרח אירופה. בספר מובא לראשונה תיאור מקיף ורב-פנים של ההוויה היהודית באותו מרחב. הקורא ימצא בו קשת רחבה של נושאים העוסקים בתחומי החיים השונים: התהוות וארגון הקהילה, המצב הכלכלי בה, המעמד המדיני והמשפטי, הביטחון, לימודי התורה והיחסים עם השכנים הגויים; וכן גם תיאור ממצה של נושאים חברתיים: הריבוד החברתי, חינוך הילדים, בעיות יום-יום של היחיד, יחסים שבינו לבינה ועוד רבים אחרים. מחבר הספר נותן את דעתו לפריזה הגיאוגרפית, לשאלות אורבניות ולקליטה המונית של גרים. הקורא ימצא פה גם חומר רקע בהיסטוריה הכללית הרלוונטית, שיסייע בידיו להבנה טובה יותר של התקופה, ותיאור נרחב של עדות ישראל האחרות ויחסי הגומלין שלהן עם בני אשכנז. "האשכנזים הראשונים" מפריך את הדימוי שדבק ביהודי אשכנז הקדומים – הן בזיכרון הקולקטיבי והן בהיסטוריוגרפיה המודרנית – המייחס, שלא בצדק, לחייהם ולהתנהלותם דברים האופייניים לבני דורות מאוחרים יותר. למרות הדלות היחסית במקורות והתעלומות הרבות, הייתה זו ללא ספק התקופה הפורמטיבית, שעיצבה את פניה של העדה האשכנזית. אשר פרישמן נולד בוורשה ב-1933. בילדותו התגלגל בברית המועצות, פולין וגרמניה וב-1948 עלה לארץ. למד היסטוריה בירושלים ובתל אביב ועבד ארבעים שנה בהוראת המקצוע בבית ספר תיכון.