הלל צייטלין היה אחד האישים היותר נודעים ביהדות מזרח אירופה בכלל ובפולין בפרט. הספר עוסק בתחומי יצירה רבים: המחקר הפילוסופי שעניינו בבעיות אנושיות אוניברסליות; חקר תורת המסתורין בישראל. שאלות בתחומי דת ואמונה ולידם פובליציסטיקה ענפה שעניינה בעיות הקיום החומרי והרוחני של המוני בית ישראל. הלל צייטלין הדגיש במיוחד את מצבם של בני תקופתו שחיפשו זהות וטעם לחייהם. סמוכים לאלה פרקי הגות אישית ושירה. יצירתו רבת הפנים תכליתה למצוא מזור למצוקות עמו ולמיצער - לצמצמן. הספר מבליט קו התפתחות רעיוני רצוף מאז החברות ההדוקה בין צייטלין וברנר, המפנה מן הפסימיזם השופנהאוארי לחיוב החיים של ניטשה ועד תפיסתו היהודית הנבואית-משיחית. כמו כן מבליט הספר את מקורות יניקתו מן ההוגים הרוסיים: טולסטוי, בלינסקי, סולוביוב, שסטוב ואחרים. הפרקים האחרונים עניינם שנות השלושים המאוחרות ושנות הגטו בוורשה. צייטלין נספה ב-1942 במחנה ההשמדה טרבלינקה יחד עם יהודי גטו ורשה.