ספר זה דן בתפיסה הפילוסופית הדתית של פרנץ רוזנצווייג, כפי שהיא מוצגת בחיבורו כוכב הגאולה. מוקד הדיון הוא הגישה העקרונית אותה פיתח פרנץ רוזנצוויג, בהתמודדות עם בעיית האמונה וההומניזם בימיו. הספר עוסק במתח המאפיין את משנת רוזנצווייג, בין האמונה הדתית בקיומו וריבונותו של אל טרנסצנדנטי, הקרובה לתפיסת העולם הדתית הקדם מודרנית, לבין האוריינטציה ההומניסטית שבה דגלה התרבות המודרנית בארצות המערב, והמדגישה את חשיבות היצירה האנושית כגורם מרכזי בעיצוב המציאות. הספר מפרש את משנת רוזנצווייג, כך שתפיסת עולמו תהיה נגישה גם למי שאין לו רקע קודם במשנה זו או בשפה הפילוסופית שמתוכה צמחה. בכך ביקש המחבר למלא את החסר בו חשים תלמידים רבים, שעה שהם ניגשים לעיון במשנתו של פרנץ רוזנצווייג. חלקו הראשון של הספר מוקדש להבהרת עיקרי שיטתו הפילוסופית. בחלק השני דן המחבר בדרכי היישום של גישת רוזנצווייג בשאלת האמונה וההומניזם, בהקשר לסוגיות קונקרטיות אחדות, ובניהן: שיטתו בפרשנות המקרא, מושג האדם וחירותו, ומשמעות הקיום ההיסטורי. החלק השלישי נועד לברר את ההשלכות של משנת רוזנצוויג על בעיית האמונה וההומניזם בפילוסופיה העכשווית הפוסט מודרנית.