מקומם של האידיאה החינוכית ושל המעשה החינוכי נפקד מהשיח הציבורי והמחקרי שעניינו תהליכי השינוי שעברו יהודי מזרח אירופה בעת החדשה. ספר זה מנסה להשלים מעט מן החסר ולספר את סיפורם של מעטים שנטלו על עצמם משימה גדולה, כמעט בלתי אפשרית: שינוי פני החברה היהודית במזרח אירופה במאה התשע-עשרה באמצעות מהפכה רעיונית ומעשית במערכת החינוך שלה. "הרפובליקה החינוכית" שעיצבו המשכילים היהודים הייתה לכלי העיקרי, הפעיל והמשמעותי ביותר להפצת האידיאה של הנאורות בקרב חוגים רחבים בחברה היהודית. מוסדות החינוך המשכיליים נפרשו, החל מהעשור הראשון של המאה התשע-עשרה, מאודסה שבדרום ועד ריגה שבצפון, מוורשה שבמערב ועד ויטבסק שבמזרח. במוסדות אלה נחשפו באופן יומיומי אלפי תלמידים ותלמידות הן לאידיאולוגיה של הנאורות והן לתחומי ידע רחבים. במרחב חינוכי זה התרחש תהליך מעבר למערכת רחבה בעלת היבטים ארגוניים וחברתיים ובעלת השפעה על עולמן של קבוצות נרחבות בחברה היהודית המזרח אירופית. קהיליות חינוכיות-חברתיות אלה תרמו תרומה מכרעת להרחבת מעגלי ההשפעה של ההשכלה במזרח אירופה, ובאופן עקיף למהפכה החשובה ביותר שהתחוללה בחברה היהודית האירופית במאה התשע-עשרה, הלא היא שינוי דמותה התרבותית במרחב זה.