הספר דן בנתיב חייו של ברוכוב ובכיווני הגותו בתקופת השנים המכרעת לעיצוב עולמו הרוחני, היא תקופת 1906-1900, כלומר מעלייתו על הבמה הציבורית ועד אחרי ועידת פולטאווה. המחבר פורש את תמונת מעורבותו של ברוכוב במאבק נגד האוגאנדיזם, את תרומתו המיוחדת לגיבוש רעיון התנועה החלוצית, כתנאי הכרחי להגשמת הציונות (ביל"ו החדשה: התנועה התראפבטית), את חיבוטיו בין תנועה זו לבין פועלי ציון ובין המרקסיזם ואת תיקונו הוירטואלי למרקסיזם. המחבר עושה להוכיח, שפרק הזמן הנידון אינו בחזקת יריעה נלוית למסכתו הפועלי-ציונית, כי אם מעגל העומד בפני עצמו.