עוזר רבין נמנה עם חבורת 'ילקוט הרעים', כתב עת של צעירים בשנות הארבעים ששיקף מודעות דורית ארץ ישראלית. רבין נתייחד מכל הרעים בהתכנסותו העקבית בעצמו. שירתו מגלה אחדות מיוחדת, הנקבעת מתוך אחדות 'הנפש' השרה, או מקבילותיה 'הנשמה והרוח', מושגי מפתח אלה מצויים תמיד ביחסי גומלין בעיתיים עם 'הגוף'. הפואטיקה המיוחדת לו מכוונת לשיקופה של סובסטאנציה אפלה זו-'נפש-נשמה-רוח':קשייה של הנפש ונפתוליה הם קשייה הפואטיים של ההבעה, חיספוסי הנשמה הם חיספוסי לשון, השתברותה של הסוסטאנציה הפנימית מולידה את 'השיר-רסוק האברים'. הארות פנימיות הן הברקות של ביטוי משוכלל ושל עיצובים מיבניים. צבי לוז, חבר קיבוץ דגניה ב', פרופסור לספרות באוניברסיטת בר-אילן, פרסם מחקרי ספרות רבים, סיפורים ורומנים.