בארבעת העיונים המקובצים בספר מתחקה המחבר אחר ביטויים שונים של מגמה נגדית (דיסידֶנטִית) שהחלה להסתמן בספרות הישראלית. לאחר קום המדינה ומוסיפה ללוות אותה עד ימינו אלה. היוצרים שיצירותיהם עומדות במרכז הדיון משתייכים לדורות שונים: מאמיר גלבֹּע, אחד המשוררים המרכזיים של דור מלחמת העצמאות, דרך יהודה עמיחי, מעמודי התווך של "חבורת לקראת", ועד חנוך לוין, יצחק לאור ואחרים, יוצרים שיצירותיהם החלו להתפרסם משנות השישים המאוחרות ואילך. המשותף ליוצרים אלה הוא החתרנות המייחדת את יצירתם, שבאה לידי ביטוי הן ב"שבירת לוחות" אידיאולוגית, והן ב"שבירת כלים" פואטית, שעִרערה ומוסיפה לערער על אושיות הקונסנזוס הרעיוני והתרבותי של תקופתם. ספר זה משלב ראייה מרחבית של מגמות כלליות, הקיימות בספרות העברית העכשווית ובספרות ובהגות המודרנית בעולם, עם ניתוח דייקני ורגיש של טקסטים רבים. הוא זורק אור על כמה מביטוייה המעניינים והייחודיים ביותר של הפואטיקה המודרניסטית בספרות העברית של זמננו.