הספר מביא תהליך בדיקה מחדש של "מאדאם בובארי" מזווית הראייה של הבעל הנבגד ברומן של פלובר. ז'אן אמארי תוקף את האסתטיקה הבורגנית של פלובר, כאשר הוא מעניק את רשות הדיבור לשארל בובארי. הוא מניח לו לומר את ההספד שלו לאשתו שכל כך אהב. הוא מניח לו להביע את מחאתו כנגד הצגתו כגולם, ואת מחאתו נגד ההתנשאות המיזנטרופית של המספר שיצר אותו. כך מפנה הרומן את תשומת הלב אל שארל בובארי האדם האוהב, הער והמודע של הסיפור מאדאם בובארי באור אחר, מותח המחבר ביקורת חדה ושנונה על החברה הבורגנית.