במונוגרפיה זו נדונות שתי בעיות מרכזיות: א - טשרניחובסקי "הזר" על פי חינוכו, על פי המנטליות שלו ועל פי נטיותיו אל העולם הקלאסי ("זרות" זו בולטת במיוחד על הרקע הלמדני של סופרים העברים באודיסה של אותם ימים). ב - תרומתו ה"דואלית" של טשרניחובסקי לרנסנס השירה העברית בכלל, ובהשוואה לביאליק בפרט. ההתמודדות עם שתי בעיות קשות ומורכבות אלו נתאפשרה על ידי יישום השיטה הביקורתית הפסיכוסטרוקטורלית (הקרובה בעיקריה ל"אסכולת ז'נבה"), אשר בקבלה כמה עקרונות לשוניים סטרוקטורליסטיים, העמידה במרכז שאיפתה את החדירה אל תודעת היוצר וחשיפת המניעים המעצבים את עולמו הרוחני המיוחד. בייחודו פתח אותו אופק חיים חדש לשירה העברית, שגם ביאליק ה"אחד העמי" לא העלים ממנו עין, כפי שיעידו כמה משיריו. אפשר שהיה זה פרדוקס, אולם הספרות לתקופותיה ניזונה מפרדוקסים כאלה ומחדשת את ימיה לנוכח הסטגנציה המאיימת עליה, שבה מדברת "הביקורת החדשה" בצרפת, ולא רק בה. המחבר, פרופ' אברהם שאנן היה מרצה לספרות משווה וספרות עברית בישראל ובארצות הברית. היום הוא ראש המחלקה לספרות משווה באוניברסיטת בר-אילן וראש הקתדרה ע"ש סימון וייל לחקר ספריות צרפת וגרמניה כראי למלחמת העולם השנייה ולמחתרותיה, ופרסם עבודות לא מעטות בחקר הספרות העברית והכללית.