אלכסנדר פן (1906–1972) מוכר כיום כאחד הבולטים והפופולריים שבגלריית המשוררים הישראליים של המאה העשרים, ויצירתו - הכוללת שירי אהבה רומנטיים, שירי מולדת קונפורמיסטיים ונון-קונפורמיסטיים, שירים פוליטיים עזי ביטוי ופזמונים ידועים - אהובה ומתנגנת בפי כל. לא כך היה מעמדו בחייו. למן הצטרפותו למפלגה הקומוניסטית הישראלית, היה פן כמעט מוחרם ובחייו פרסם רק ספר שירים אחד. קורות חייו, כפי שסיפר אותם, יוצרים רושם של אגדה מופלאה. כבר בראשית דרכו טיפח את מיתוס המשורר הגוי, שגדל בבית סבו צייד הדובים על גדות ים הקרח הצפוני, והגיע לארץ כזר וכנוכרי. לאחר מותו גבר העניין באגדת חייו ולא מעט עסקו בדמותו הססגונית-הבוהמיינית, ביפי תוארו, בלבושו, בחיבתו לטיפה המרה ובאהבותיו.
הספר, שהוא ביוגרפיה ראשונית שלמה של פן, מוליך את הקורא בשבילי חייו הכואבים של המשורר, שהביאו אותו לעצב מחדש את עברו וליצור מיתוס ביוגרפי קסום. סיפור חייו המפותל מעלה שאלות רבות: האם היה ציוני? האם ידע עברית לפני עלייתו ארצה? האם היה רומנטיקן, דון ז'ואן או "שונא נשים"? איך תמרן בין היותו קומוניסט לבין יחסו החם ללוחמי דור תש"ח? האם ערך לימים חשבון נפש ושינה את דעותיו הפוליטיות?
הביוגרפיה מתארת את הקשר המורכב שבין חייו ליצירתו של פן, מנסה לחדור מבעד למסכותיו השונות ולהבחין בין המיתי לאמיתי.