מלים עתיקות וחידוש צירופיהן, קיצור תמצית ושפע מרחיב תחומים שמוסר אף את קוויהם הפחות מובנים של הפרטים המאופיינים: אלו הן עיקר תכונותיו של הסגנון ההיסטורי. ובראשן אצילות, הדר והדרת פנים. מלים מקוריות וטהורות, בנות אותו סוג וגזע ומבחר מבין החשובות, בעלות המשקל ויקרות הערך שבהן, קונות לסגנון ההיסטורי מעמד של רום יחש. וכן תבנית משפטית מחזורית ברורה ומצוירת בקווים גדולים ובחיתוך צלול, שכדרך תוקידידס, מעדיפה נוקשות על חוסר בהירות; וכן ישרות גמורה, חפזה כבודה ועליצות נפלאה בהלוך הרוח ובצבע כדרך קיסר; ובמיוחד אותה תרבות גבוהה ופנימית של טאקיטוס - שכל אלה הופכים את העובדות היבשות של הנסיון למעשי שירה, מעניקים להן הלכות עולם ומעלים אותן לדרגת פילוסופיה, מזקקים ומכלילים אותן, כאילו יצאו מתחת ידיו של הוגה מושלם, אמן וגיבור חיל כאחד, והן עלו בלבו והוא חזר ועיבדן היטב מבלי שבמקום כלשהו יבואו שירה גולמית, פילוסופיה צרופה או שנינה בבידולה ויפגמו באותה הרמוניה. כל זה חייב להיות מותך בכתיבה ההיסטורית, כפי שתאורים ואנטי תזות יהיו נרמזים בלבד ושוב מבוטלים, כדי שהביטוי המרחף והזורם יענה להתהוותן החיונית של הדמויות הגמישות.