בקובץ מאמריו "על הפרסונה" עוסק אורי ברנשטיין, מבכירי המשוררים בישראל, בכמה מנושאי היסוד של השירה המודרנית. הוא מבקש ולברר אם האדם הנוכח בשיר הוא המשורר שכתּבוֹ, האם הוא בעל קול, היסטוריה וסגנון דיבור משלו, ומה ממלא את עולמו. הוא משרטט שני קטבים המאפיינים את השירה: מחד השירה הקונקרטית, המתמקדת בתיאור העולם החיצוני, ומבקשת לעמוד על מהותו הרוחנית ולשם כך עומדת על פרטיו. מן הצד האחר השירה האבסטרקטית, המתעלמת מן העולם הריאלי שמחוץ למשורר. הוא עוסק ביסוד הכישוף שבשירה, ולשם כך הוא מנתח את שירתה של דליה רביקוביץ, שהאמינה בנוכחותם של כוחות מאגיים בפרסונה 'המשוררית' שלה. הוא עומד על תבניות שונות של שימוש שעושים משוררים בביוגרפיה שלהם בשירתם והופכים אותה במהלך השיר, לתולדות החיים של הפרסונה המדברת. מכלול המאמרים שבספר יוצא חוצץ כנגד התיאוריות הרווחות על 'מות המחבר' (בארט ופוקו) וכנגד הפוסט מודרניזם והדה-קונסטרוקטיביזם - שלדעתו אבד עליהן הקלח, והוא מציג כנגדן תיאוריה המדגישה את הדמות הנבראת בשיר, שהדיאלוג בינה לבין המשורר הכותב הוא מעיקרי מהותה של השירה. ברנשטיין מפליא לתאר, לנתח ולאשש את ההשקפה העומדת ביסוד תפיסתו זו, עד שפרקי הספר, המתאפיינים בכתיבה מפוכחת, מדויקת ומזוככת, מתגבשים לכלל מסה מרהיבה, מרתקת וייחודית, שבמרכזה 'אני מאמין' פואטי מקורי ורב-תובנות של משורר שאינו מתגדר בדל"ת אמות שירתו שלו, אלא מבקש לרדת לשורש מהותה ועניינה של השירה העולמית מאז ומתמיד. אורי ברנשטיין, פרסם שנים-עשר ספרי שירה, רומן ('ספק חיים') וספר עיון קודם על עקרונות השירה ('עיסוק בין חברים') ספר שיריו האחרון הוא 'עולם עובר' (2008). ברנשטיין משמש כפרופסור חבר לספרות עברית באוניברסיטת בן-גוריון שבנגב.