אני מקווה לשכנע […], שיש לללכת בדרך האסתטיקה על מנת לפתור את הבעיה המדינית למעשה, הואיל ואין זה אלא היופי, שבו עובר האדם אל החירות; "ביצירת-אמנות יפה באמת אין חשיבות כלל לתוכן, אלא רק לצורה. […] מושג סתירתי הוא זה של אמנות מלמדת (דידאקטית) או אמנות מתקנת (מבחינה מוסרית), שכן מאומה אינו ניצב בניגוד גדול יותר למושג היופי מאשר מתן מגמה מסויימת לרגש" (פרידריך שילר, על החינוך האסתטי של האדם בסדרת מכתבים).