ב-1820, מאה שנה לפני שבריטניה זכתה במנדט על ארץ ישראל, כבר נאחזו בירושלים ראשוני שליחיה. היו אלה אנשי "האגודה הלונדונית להפצת הנצרות בקרב היהודים" שהפכה בארץ ל"המיסיון" בהא הידיעה. אגודה זו, שלקידום מטרותיה המיסיונריות פעלה רבות לרווחת הציבור היהודי, תפסה במאה ה -19 מקום לא מבוטל בתהליך הפיכתה של ארץ ישראל מחבל ארץ שומם לאחד המחוזות המשגשגים בקיסרות העות'מאנית. הפעילות המיסיונרית הנמרצת של "המסיתים" מלונדון (שחרף השקעותיהם האדירות ומאמציהם הכבירים לא הצליחו להעביר על אמונתם אלא קומץ מצער של יהודים), עוררה עליהם את זעמו של הישוב היהודי כמו גם את עויינות הכנסיות הנוצריות האחרות שפעלו בארץ. האגודה הלונדונית הקדימה את הקהילות הללו והיתה חלוצה בהקמת מוסדות בריאות, חינוך, סעד ורווחה מערביים. בכך אילצה את ראשי הכנסיות הנוצריות להתנער מן הקפיאה על השמרים ולעשות מעשה, ובלבד שלא יאבדו את צאן מרעיתם ואת המונופול המסורתי שלהם לטובת הכנסייה הפרוטסטנטית המתפרצת בשער. גם ראשי הישוב היהודי בארץ ובתפוצות הזדרזו להקים, בסמיכות מקום למוסדות האגודה הלונדונית, בתי חולים, בתי ספר ומוסדות מודרניים אחרים לרוב. כל הגורמים הללו שנטלו חלק במאבק על מעמדם בזירה הארץ-ישראלית תרמו בסופו של דבר לפיתוחה ולשגשוגה של הארץ. על כך, חבה ארץ ישראל חוב של כבוד ל"אגודה הלונדונית להפצת הנצרות בקרב היהודים" אשר בפעילותה החלוצית הניעה, הן במישרין והן בעקיפין, את תהליך התחדשותה של הארץ למן ראשית המאה ה -19. ד"ר ירון פרי, היסטוריון המתמחה בתולדות הארץ במאה ה -19, מרצה בחוג ללימודי ארץ ישראל באוניברסיטת חיפה, ומנהל את ה"מכון ע"ש גוטליב שומאכר" לחקר התרומה הנוצרית להתפתחותה של ארץ ישראל במאה ה -19 באוניברסיטת חיפה.