דיון ראשון בספרות העלייה הראשונה כמשמרת ספרותית בפני עצמה, שניסתה ליצור בארץ ישראל דפוסים לאומיים מקומיים של ספרות ותרבות. הומי ק. באבא, בספרו לאום וסיפור (1991), טוען כי סיפור צמיחתו של הלאום המודרני, על ה'רציונאל' הפוליטי שלו, כמוהו כ'נאראטיב' המתנסח על דרך אסטרטגיות ספרותיות. והנה בארץ ישראל של העלייה הראשונה מצטייר תהליך הפוך: הנאראטיב הפואטי מקדים את הנאראטיב הלאומי. ספרות העלייה הראשונה מספרת את סיפור צמיחתו של הלאום הארץ-ישראלי, עוד בטרם צמח כאן לאום והתגבש ה'רציונאל' הפוליטי שלו. היא מספרת על "הצבר", כשעדיין לא נולד דיוקן זה; ממפה את הארץ וגבולותיה, כאשר ארץ ישראל וסוריה הן יחידה איזורית אחת באימפריה הטורקית; ומתארת את ההכנות לקראת חיי שררה וממשל בדמותם "טל שופטים עממיים או נשיא מן העדה התימנית. סימני תרבות נוספים שספרות זו מביאה במסגרת עיצובה של תשתית לאומית; חגים חדשים, ביגוד, מאכלים, תרבות פנאי, שמות ארץ ישראליים כדומה. עיון בספר זה מחזיר אותנו אל ילדותה המוקדמת של החוויה הישראלית הבראשיתית, ואל נסיונותיה המוקדמים של ספרות העלייה הראשונה לבטא את - כדי להבין טוב יותר מי אנו ומנין דימויינו כעם, כארץ וכאדם. יפה ברלוביץ היא מרצה בכירה במחלקה לספרות עם ישראל באוניברסיטת בר-אילן. מספריה קודמים שערכה וכתבה: סיפורי נשים בנות העלייה ראשונה (1984), אהרון מגד - מבחר סיפורים 1985), אעברה נא בארץ - מסעות אנשי העלייה הראשונה (1992), הטקסט המוסף (1992 ).