נסים אלוני, חתן פרס ישראל לשנת 1996, יצר כבמאי וכמחזאי הצגות תיאטרון רבות קסם. לקהל הרחב מוכרים בעיקר הפזמונים והמערכונים שכתב לגשש החיוור, ליוסי בנאי ולאחרים, וכן מחזות לועזיים רבים שהעניק להם נוסח עברי רענן.
מחזותיו: הצוענים של יפו, הנסיכה האמריקאית, הדודה ליזה, אדי קינג, הכלה וצייד הפרפרים, נפוליון חי או מת! ועוד, נותרו נחלת אותו קהל דק, אשר צפה, התרגש ונשבה בסודם.
לראשונה נסקרים כל מחזותיו של אלוני, לא על דרך "ביקורת הספרות" אלא באמצעות מאמרים ושיחות, שערך עימו במשך שש-עשרה שנים העיתונאי והסופר משה נתן ז"ל, שנהרג בתאונת דרכים בהיותו בן 36 שנים.
בשיחות משעשעות, גלויות לב ומפתיעות, הנעות בפיתולים ובתפניות פתאומיות בדומה למחזותיו של אלוני, ובמאמרים שנכתבו בסמוך להעלאת ההצגות, מתנהל מסע מעין ביוגרפי בעקבות אלוני. בין השורות נגלית פרשת ידידותם של יוצר ומבקר, ועולה המס ך על הצגותיו המכושפות של אלוני, אשר טעמן נשמר בכתיבתו החושנית והמדוייקת של משה נתן.
בספר איורים של יוסל ברגנר, אודרי ברגנר ושלמה ויתקין, שאף עיצבו את התפאורות להצגות.
עוד בספר, על הפקת היש מקקים בארץ ישראל? וכן ראיון עם אלוני, שנערך במיוחד לספר זה על ידי זאב שצקי.
בלשונו הייחודית, בכתיבתו ובשיחו, אלוני הוא קוסם רב אמן, ליצן, לולין ומלך גולה בעידן שכבר אין בו מלכים. בלב להטיו הצבעוניים חבויים כאב ישן ונחמה, אותם ניתן לעיתים למצוא ביצירות מופת.לקורא מזומן מפגש עם אחד היוצרים המרתקים של התיאטרון הישראלי, אשר לא רק אנשי תיאטרון ישמחו למצוא אליו גשר.