בספר זה מכונסת סדרה של מסות המבקשות להאיר את ההישגים האמנותיים ואת המסר האנושי המוסרי הגלומים ביצירות הסיפורת של יהודית הנדל. המסות נכתבו בזמנים שונים, אבל הן פורשות מסכת רצופה אחת, שבה מסתמן מהלך ההתפתחות הממושך והמרתק של הסיפורת של הנדל מראשיתה, דרך תחנת - הביניים המיוחדת במינה, "הכוח האחר", ועד לסיפורי "כסף קטן", "ארוחת בוקר תמימה" והנובלה "הר הטועים".
אגב סימון מהלך זה מבררות המסות את עיקרי אמנותה של הנדל ואת מקומה הייחודי בסיפורת הישראלית. הנדל הגיעה לסיפורת כבר בראשית דרכה כשהיא נושאת בתוכה רגישויות ותובנות שהיו הרבה מעבר לאלה של בני דורה, ואיפשרו לה להמיס ולהתיך מחדש את המיבנים הסיפוריים המוצקים-מדי שהעמידה הספרות הישראלית בראשיתה. בכך יכלה היא להיות אחת המבשרות והיוצרות של פרוזה ישראלית חדישה, גמישה ורב-קולית, פחות בטוחה באמיתותיה, ויותר פתוחה לסוגסטיות ולאפשרויות אחרות.
היא פיתחה כבר מראשית דרכה, אבל ביתר שאת ויכולת בסיפוריה המאוחרים, סיפורת שהיא שיאה של הפרוזה המטונימית העברית, זו המצביעה על הכלל באמצעות הפרט והמאירה את הטפל והזוטי עד שהעיקר והמרכזי מזדהרים דרכו. באמצעות פואטיקה של מיבנים רפויים, פתוחים, מטונימיות מתפתחות ו"חולשה" תחבירית מכוונת היתה הנדל לאחת ממייסדות ה - Ecriture Feminine (הכתיבה הנשית) העברית במובני המלא והמושכל של המושג, היינו, לא כתיבה של נשים על נשים, אלא כתיבה המשחררת את המבע מן "הסדר הסימבולי" הממקד והמשתלט של הגניוס הגברי, והמציע תחתיו שפה סיפורית בלתי הירארכית ובלתי ריכוזית, שפה "נזילה", מפני שהיא שוויונית, שפה המשווה לחלקי המציאות, גדולים כקטנים, ערך דומה ואינה מדרגת אותם דירוג של חשיבות. הנדל היא אחת המספרות הישראליות החשובות ביותר - למרות האופנה הספרותית המעמידה ב"מרכז" מספרים פחותים ממנה בהרבה, שמורשתם ההיה תהיה קטנה לאין ערוך מזו הכלולה בשמונה הספרים הדקים שפרסמה היא במהלך המישים שנות יצירה מאומצת ומתמשכת - מפני שמעל לכל היא פיתחה פואטיקה של "כוח חלש", לא רק מפני שהתבקשה לה הבעה אמנותית שונה מזו הנהוגה בספרות בטוחה מדי בעצמה, אלא מפני שהלמה סוג מיוחד של מוסריות, שעיקרה פתיחות וקשב למצוקה האנושית, לחלש, לדהוי, לפגיע ולזר, מוסריות העוברת כחוט השני השזור בעומק מטווה כל יצירתה. ד.מ.