החידוש המובהק של הפואמה "מתי מדבר" בשירת ביאליק והעובדה שבמשך תשעים שנה מאז נכתבה לא הגיעו מפרשיה להסכמה בפירוש משמעותה ובזיהוי אופיה הפואטי והז'אנרי, היו המניעים לבחינתה מחדש.בספר זה נבדקה ההשערה כי "מתי מדבר" עוצבה על פי דגמי פואמות מחוץ למסורת הפואמה העברית, בעיקר מן הפואמה הרוסית, כמערכת ז'אנרית סמוכה בזמן ובמקום ובעלת הישגים ודאיים.למרות צביונה העברי המובהק של הפואמה "מתי מדבר" וזיקותיה למקורות העבריים, מהווה חשיפת זיקותיה לשירה הרוסית ולמסורת הפואמה הרוסית דוגמה מעניינת - המבהירה את דרכו של ביאליק בקליטת השפעות והטמעתן. חשיפת הזיקות הרבות בין "מתי מדבר" לשירים ולפואמות של משוררי הסימבוליזם הרוסי הן המימצא החשוב ביותר של מחקר זה, ותרומתו להבהרת משמעותה של "מתי מדבר" בפואמה סמלית מודרנית - מכרעת. מימצא זה סותר את הדעה שרווחה בשנות הששים והשבעים כי ביאליק ובני דורו הכירו את שירת הרומןטיזם והריאליזם הרוסיים, אך לא הכירו את שירת הסימבוליזם בן זמנם ולא הושפעו ממנה.אסתר נתן מרצה בחוג לספרות עברית והשוואתית ב"אורנים", אוניברסיטת חיפה.