המיתוסים על אודות האל המלהיב את המשוררים, על דבר המוזה המעוררת בהם את הזמר, על הקול המשכין בהם השראה ואשר סרים למרותו, המיתוסים הללו פנה זיוום זה כבר משום שנשאו את שמם לשווא ונזקקו להם בלי חסך, עד כדי כך שצריך אדם להתגבר תחילה על רתיעה בטרם יחזור ויפה אליהם לחקור אותם על אודות האמת שבהם. ברם, די בהצצה בחייהם של המשוררים הגדולים, כפי שהם העידו עליהם בעצמם, כדי שיתגלו התווים המיתיים החקוקים בחיים אלה באלפי חקיקות. לא רק אותם משוררים שניתן להחשידם בתחפושת מיסטיציסטית, בערפול רומןטי של התרחשות פשוטה, אף צלולים ומפוכחים שבהם ידעו, שלא סתם בעלמא עשו דבר מה, אלא אירע בהם דבר מה. אותו לעג שנתכוון להללו, גם אלה נפגעים ממנו. הסאטירה האנטי רומןטית של ראשית המאה הי"ט רגילה היתה ללגלג, שאל לו לרומןטיקאי לומר כך: "אני משורר שיר", אלא כך חייב היה לומר: "אני נמצא משתורר".